על ערש דווי הוא קרא לשלושת בניו וציווה להם את רכושו לאחר מותו.
אתה בני הגדול, לך אתן את העגלה אשר בחצר. אמנם קצת חלודה היא וישנה אך מיוחדת עד מאוד!
כאשר תשב בה, אך תחשוב אנה פניך מועדות, ומיד תביאך למחוז חפצך.
אתה בני השני, פתח את הארון האמצעי, במגרה השלישית,שם תמצא מראה, מיוחדת במינה,
דרכה תוכל לצפות בכל מקום על פני תבל….
לך, בני השלישי, לך אתן את התפוח!
זה תפוח שכל חולה שיטעם ממנו מיד יבריא!
אחר צוואה זו אסף האב החולה את רגליו אל המיטה קרא "קריאת שמע" והחזיר את נשמתו ליוצרה..
מיד לאחר ימי האבל פנו האחים לבדוק את טיב ירושתם,לפתע קרא הבן השני לאחיו, ראו את אשר רואה אני במראה!
הצטרפו האחים וראו, הפלא ופלא! הם קראו.הנה ארמון המלך! אך מה זה? בכי ומספד? מה קורה? הם המשיכו וראו כי בת המלך חולה מאוד ואין לה מרפא. ו המלך מכריז: האיש אשר יביא מזור לביתי לו אתננה לאשה!
הבן השלישי התנער על עומדו: הרי אבא הנחיל לי את התפוח המיוחד אשר בו תרופה לכל מחלה!
הבן הראשון הצטרף וקרא: בואו כולכם אל העגלה שלי ונגיע ברגע אל הארמון!
בהגיעם אל הארמון נתן הבן השלישי את התפוח לנסיכה שכמובן הבריאה מיד.
חשב המלך לולא הראי לא היו האחים יודעים שהנסיכה שלי חולה, לולא העגלה, לא יכלו להגיע בעוד מועד ואם לא התפוח לא הייתה מבריאה
למי, אם כן, אתן את ביתי לאשה?
חשב המלך ואמר:"לשלישי אתן את ביתי לאשה והוא יהיה יורש העצר"
הבן הראשון והשני ירושתם שהייתה להם נשארה בידם אבל הבן השלישי הפגין מסירות מושלמת למעני ולמען בריאות ביתי הנסיכה ,את התפוח שהיה לו הקדיש באופן מוחלט והוא איננו עוד! לא נותר לו מן הירושה ולא כלום הוא מסר את כל אשר לו. ולכן דוקא הוא זה הראוי להיות נסיך ולרשת את המלוכה.
בעומדינו בערב יום הכיפורים ראוי שניתן ונמסור את עצמנו-רצונותינו למען הנסיכה-הנשמה האלוקית שבנו, על ידי קיום המצוות ולימוד התורה.וכשנזעק בסוף היום הקדוש "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"
נזכור את הפסוק: "אני לדודי ודודי לי" כי כאשר ניתן את האני שלנו ל"דודי", נוותר על הרצונות והמאוויים שלנו, נרבה מצוות ומעשים טובים, נוסיף עוד שיעור תורה…
אזי נזכה לגילוי של "דודי לי" שהקדוש ברוך הוא יאיר אלינו וישפיע לנו שנה טובה בשפע ברכה והצלחה בגשמיות וברוחניות ויתן לנו שנה של גאולה אמיתית ושלמה תיכף ומיד ממש!!!
הרב שמשון טל
בית חב"ד הוד השרון
