בית חב"ד זכרון יעקב

העלייה 21, זכרון יעקב

זמני תפילות

א׳ - ו׳: שחרית: 08:30 | מנחה וערבית: בזמן
שבת: שחרית: 09:15

גוש של ניסים ונפלאות

ביום חמישי שעבר ערך הרב יקותיאל ראפ, יו”ר המטה העולמי להצלת העם והארץ סיור בגוש קטיף כדי לחזק ולהתחזק במאבק שלימות הארץ, ולהביא את דברי הרבי נשיא דורנו לתושבים ולמנהיגים.

שי גפן, נלווה לסיור המיוחד, שוחח עם תושבים, נפגש עם רבני ופרנסי הישוב, והופתע בעצמו לראות עוצמות בלתי נדלות של אמונה ובטחון יצוקים. תנופת הבניה נמשכת למרות הכל, התושבים דוחים בבוז גלוי את מתן הפיצויים. הוא גם שומע מעט מסיפורי הניסים הרבים שמלווים את הגוש ותושביו יומן מסע בארץ הפצמ”רים



יום חמישי, כ”ח בסיוון.

בשעה תשע ושלושים בבוקר אנו עולים על הרכב לכיוון מחסום כיסופים. בתקשורת אנו שומעים שוב ושוב את העליהום נגד תושבי גוש קטיף. יש ניסיון ברור להציג את הפינוי כעובדה מוגמרת. שטיפת מוח בסגנון הידוע של ה’פראבדה’.

אנחנו בדרך לגוש קטיף עם הרב יקותיאל ראפ, יו”ר המטה העולמי להצלת העם והארץ, הנמצא בימים אלה בארץ ישראל כדי לקדם את המאבק נגד טרנספר של יהודים. היום הזה מוקדש לסיור ביישובי הגוש, לראות מקרוב את אותם בני מסירות נפש העומדים 24 שעות על משמר ארצנו, ומקיימים בגופם את פסק הדין בשו”ע או”ח סימן שכ”ט.

כבר במחסום כיסופים, אנו מתקבלים בקבלת פנים נלהבת. ר’ דרור וענונו, מראשי מטה המאבק בגוש קטיף, הגיע לקבל את פנינו. ערב משאל העם הוא השתתף בכינוס החירום בבית חיינו 770, הכינוס שארגן הרב ראפ. הוא לא מפסיק להודות על הפעילות החב”דית שסייעה להכרעת המערכה ערב משאל הליכוד. המצב רוח במקום משופר, בניגוד למה שניתן להתרשם בתקשורת הישראלית. אמונה נחושה משתקפת מפניו של דרור וענונו.



נהג הרכב שמסיע אותנו, הוא תושב ‘נצר חזני’, הישוב הראשון שהוקם בגוש קטיף לפני 28 שנה. גם הוא אופטימי. “מי חושב בכלל על עזיבה?” הוא אומר. הוא מבטיח לנו שגם נכדיו יקימו את ביתם בגוש קטיף. מול כזאת אמונה וביטחון מי יכול?!

בכניסה לגוש מקדם את פנינו שלט ענק מאיר עיניים: “אין כניסה לשמאים ועורכי דינים, ראו הוזהרתם”.

תושבי גוש קטיף הם זן מיוחד שלא רואים הרבה בארצנו הקדושה. אנשים אצילים ואדיבים, פניהם מאירות לאורחים. אנו פותחים את הביקור בישוב עצמונה, ישוב לשם ולתפארת, שכל כולו מקרין קדושה ועוצמה. את פנינו מקבל שלוחו של הרבי נשיא הדור הרב יגאל קירשנזפט הפועל ימים ולילות במסירות נפש רבה.

הביקור נפתח בתלמוד תורה ובבית הספר לבנות הנמצא ביישוב. במקום מחכה לנו הפתעה טרייה, תזכורת מהנסים והנפלאות הפוקדים יום יום את תושבי הגוש, שמזמן כבר הפך ל”גוש של ניסים ונפלאות”.

טיל קאסם משופר, נחת אמש (יום רביעי), על גג אחת הכיתות שעה לפני בוא התלמידים. אנחנו רואים את החור שנפער בגג, והפועלים עסוקים בתיקון הגג. הילדים לא נראים נרגשים יתר על המידה. למרבה הצער, הם כבר רגילים בכגון דא. הרב יקותיאל ראפ נכנס לברך את התלמידות, ומוסר להם ד”ש חם מבית חיינו 770. הוא מבטיח שחסידי חב”ד, בהוראת הרבי, יעשו הכל כדי שח”ו היל”ת, יהודים לא יגורשו מבתיהם. “אתם העתיד של עם ישראל” הוא אמר להם.

בהמשך הדרך דואג הרב קירשנזפט להביא לנו חלק מטיל הקאסם, ‘מזכרת נצח’ לנס העצום שקרה אתמול. יגאל קירשנזפט מונה את הנסים: 613,4 פצמ”רים נחתו בחבל, נכון ליום חמישי כ”ח בסיון. “אם היו רוצים זה היה נעצר מיידית”, הוא אומר, “הבעיה היא שיש אוזלת יד נפשעת”.



משם אנו ממשיכים לתלמוד התורה על טהרת הקודש, שם נפגשים עם המנהל הרב יובל גבריאלי, שמספר על התלמוד תורה וההתפתחות. “בנייתו נסתיימה לפני שנה ומחצה על ידי משרד החינוך, ורק לפני שנה נכנסנו לבניין החדש של הת”ת”, הוא אומר. “מי יוכל לעקור את אלה? למי יש את הכוחות לעקור את תינוקות של בית רבן שלא טעמו טעם חטא?” התשובה נחרצת וברורה: 500 ילדים הלומדים על טהרת הקודש “אל תגעו במשיחי – אלו תינוקות של בית רבן”. ר’ יגאל מספר לנו שלקראת שנה הבאה, יתווספו כמאה ילדים נוספים בלעה”ר.



הרב ראפ מסביר באריכות את שיטתו של הרבי נגד כל דיבור על מסירת שטחים, ומצטט את דברי הרבי, שבזכות קול התורה ובניית מקוואות הם לא יוכלו לעקור את הישובים ביש”ע. ר’ יגאל קירשנזפט מציין דבר נפלא, “בהשוואה לכל המקומות בארץ ישראל, לפי כמות התושבים, גוש קטיף היא המובילה בתחום של תורה ומצוות”. עשרה כוללים קיימים בגוש קטיף, מספר ישיבות, ואלפי תלמידים, ועדיין לא דברנו על גידולי הירקות ללא תולעים שמזכים מידי יום מיליוני יהודים שלא להיכשל באיסורי דאורייתא.

“גוש של תורה ומצוות” – מעיר באוזננו מנהל התלמוד תורה, הרב גבריאלי. אשרי עין ראתה כל אלה.

הסיור נמשך כעת לעבר החממות של גוש קטיף, שם נמצאים הגידולים המיוחדים. מסימני ההיכר של הגוש. מאות דונמים חקלאיים ממלאים את מרחבי הגוש. שתילים, עלים ירוקים, גידולי ירקות, ומה לא. הלב מתרחב לראות יהודים עמלים לפרנסתם, ומביאים ברכה לא רק לתושבי ישראל, אלא לעולם כולו באמצעות הייצוא הרחב.



האופטימיות כאן שובה את כולנו. כל הדיבורים בתקשורת ובכנסת, לא רלוונטיים לגבי המציאות האמיתית המתרחשת בגוש יום יום. אנחנו עומדים אחוזי התפעלות לראות את העוצמה והאמונה היוקדת של אותם יהודים יקרים ומופלאים, המפריחים את מדבר השממה.



מעצמונה, אנו ממשיכים ל’כרם עצמונה’, מה שנקרא בסלנג התקשורתי “מאחז בלתי חוקי”. עשרות משפחות נאחזו במקום. ממש לאחרונה נסלל במקום כביש חדש. לנגד עיננו נשקפת רפיח בה פעל צה”ל לפני מספר שבועות, אך למרבה הצער הפסיק את העבודה בעיצומה. תופעה רגילה למדיניות ישראלית. המנהרות ברפיח עדיין מבריחות אמצעי לחימה תקניים ממצרים לישראל.



ר’ יגאל קירשנזפט משתף אותנו בחוויה אישית: “לפני שלש שנים אני מגלה ש’בתירמיט’ יוצאת משאית עם חול מתוך אחד הבתים. פניתי למפקד המוצב והזהרתי אותו כי הם פותחים מנהרה דרך הבית, בעוד הבית מהווה מסווה לפתח המנהרה דרכו מוברחים אמצעי לחימה כבדים ביותר. הם לא היו מעונינים לשמוע”, אומר ר’ יגאל בצער. “בדיוק שלשה חודשים לאחר שחשפתי את זה, החריד פיצוץ אדיר את המוצב שהיה ליד הבית ממנו נחפרה המנהרה. ביום שישי שמענו בכלי התקשורת על טיל מדגם משופר שהועף לעבר שדרות. זו התשובה לאוזלת היד הישראלית, אשר במקום לטפל במחבלים, מתנכלים ליהודים”.



ר’ יגאל לוקח אותנו ברכבו לכיוון נווה דקלים. אויר קסום, מרחבי אדמה ענקיים. תושבי הגוש מפריחים את השממה; גידולי החממות מבצבצים מכל פינה. תמונותיו של הרבי מלוות אותנו בכניסה לגוש. ר’ יגאל ממשיך לספר על ארבע שנות מלחמה שמטרתם לשבור את עם ישראל ולהבריח אותו במנוסה. “אבל התושבים איתנים וחזקים”, הוא פוסק. סיפורי הנסים הם רבים, ור’ יגאל מתאמץ לברור את הסיפורים היפים. הוא נזכר בהם לפי המקומות בהם אנו חולפים: “כאן, בבית הזה, למדו שני יהודים חברותא בשעה שטיל נחת על הבית. הרסיסים עפו על הספר, אבל אף אחד לא נפגע. תורה מגנא ומצלי. התמונה של הרבי שהייתה תלויה על הקיר, היתה הדבר היחיד שנשאר שלם ללא פגע”…

מסתבר שגם הרכב הזה שאנו נוסעים בו, הוא חלק ממערכת הניסים. עדיין לא פג טעמו של הנס הגדול שקרה בתחילת השנה, כאשר רכבו של ר’ יגאל ניצל בנס ממארב ירי, שניקב את מכוניתו ביריות. בני המשפחה מרובת הילדים, מלאו את הרכב…

אכן כן. כל שעל ורגב אדמה מלווה בנסים. הבורות בכבישים הם עדות נצח לפגיעות טילי הקאסם. אנו פונים לאזור התעשייה הפעיל בנוה דקלים. ממש לידו נמצאת “חומת ברלין” המפרידה בין נווה דקלים לחאן יונס השכנה. המרכז המסחרי שוקק חיים, היהודים ממשיכים לייצר ולפרוח.

נווה דלקים הוא הישוב הגדול והמרכזי של הגוש; הוא למעשה המטרופולין של עוד עשרים-ואחד ישובים הקיימים בגוש קטיף. קשה לראות ולהאמין את מה מתכננת הממשלה לעקור ולגרש. מי בכלל מסוגל לבצע מעשה נפשע שכזה? אנחנו שואלים ספק את מלווינו ספק את עצמנו.

שלט גדול שעל אחד הבתים במרכז נווה דקלים, צד את עינינו: “מי שמצילנו מהפצ”מרים, הוא יצילנו מראש הממשלה”. כמה שזה נכון. “כאן הנסים הם חלק מהטבע”, מסביר ר’ יגאל, וזה בהחלט ניכר על השלווה והרוגע שאנו מוצאים את אותם תושבים בני עליה. ניגוד מדהים, אבל ההסבר לרוגע הוא האמונה בצדקת הדרך. המלחמה דווקא חישלה את תושבי הגוש.

במרכזה של נוה דקלים נמצאת ‘ישיבת ימית’, אותה ישיבה שנעקרה מימית על ידי מי שכיום הוא ראש הממשלה. עדות מצמררת מימים אפלים. הבניין הגבוה והמיוחד בנוי בצורת מגן דוד. הבניין עצמו מוקף ב’בטונדות’, מחשש לפצמ”רים הנוחתים. זו הישיבה היחידה בעולם הנמצאת בעמדת מיגון. גם כאן סימנים לנסים. בטלפון הציבורי הנמצא בפתחה של הישיבה, עמד בחור ישיבה, ותוך כדי דיבור בטלפון נחת פצמ”ר ליד רגלו. הוא ניצל בנס.



קול התורה בוקע מתוך היכל הישיבה. 150 בחורים ממלאים את ההיכל הגדול. הרב ראפ משוחח עם בחורים. אחד הבחורים שהגיע לשבועיים מאזור המרכז “באתי לחזק ויצאתי מחוזק”, הוא אומר בהתפעלות. “התחושה שלנו דומה לשלך”, משיב לו בחזרה הרב ראפ.

ראש הישיבה הרב דוד גבריאלי מקבל אותנו במאור פנים. הרב ראפ מעניק לו את הספר “קראתי ואין עונה”, בו שיחותיו של הרבי על שלימות הארץ. במקום מתפתחת שיחה מרתקת על הרבי וחב”ד. ראש הישיבה מקשיב בצימאון לדברים היוצאים מהלב ונכנסים אל הלב. הרב ראפ מספר מעט ממה שראה ושמע אצל הרבי במשך עשרות שנות מגוריו בקראון-הייטס. הוא זכה ללוות אישים ורבנים רבים בביקוריהם אצל הרבי. הוא שופע שיחות, אמרות, סיפורים ואנקדוטות מהרבי. הוא מדבר בשקט, בפשטות ומתוך הלב. כולם מבקשים להודות לרב ראפ על הקמפיין שניהל בתקופת משאל העם, בפרסום דברי הרבי אודות הסכנה הנוראה בבריחה מגוש קטיף.



אנו צועדים לביתו של המרא דאתרא הרב יגאל קמינצקי, רב המועצה האזורית גוש קטיף. הוא מקבל את פנינו בשמחה מופגנת. הרב ראפ והרב קמינצקי יושבים לשיחה ארוכה בנושאים שעל סדר היום הציבורי. הרב מקבל בתודה את הספר ‘קראתי ואין עונה’, ובהמשך מתפנה לענות לנו למספר שאלות:

התחלתם להתכונן לפינוי?

הרב בוחר שלא לענות ישירות על השאלה: “המדרש מספר שכאשר אברהם כרת ברית עם אבימלך וויתר לו על גרר (שבאזור עזה כיום), הוא נענש על כך. התיקון של היום הוא שנשמור על עזה. רואים שכל הבריחות וכל החולשות התחילו תמיד דווקא כאן ברצועת עזה. כך היה בהסכמי אוסלו, וגם כעת, כאשר רוצים לברוח דווקא מעזה. הניסיון הגדול של עם ישראל מתחיל מכאן, ואם כאן נעמוד חזק, ננצח גם בשאר המקומות”.

אז מה בעצם קרה לשרון?

“האיש הזה היה כולו מחמדים. כשהיה שר השיכון, לא היה חודש שלא היה מגיע לגוש קטיף. רק לפני שנה הוא הכריז דין נצרים כדין תל אביב. הוא לא הפסיק לתמוך ולשבח. אני לא פסיכולוג ולא יכול לדעת מה עובר על האיש הזה, אבל מה שברור שהציונות שחרתה על דגלה את עם ישראל בלי תורת ישראל, הגיעה לסוף דרכה”.

הנושא ה’חם’ כיום הוא הפיצויים; כבר שכרתם עו”ד שינהל משא ומתן מטעמכם?

“הציבור שלנו בריא וחזק. רובם ככולם לא יתפתו. לא יזיזו אותנו מכאן לעולם. ראיתי את פסק הדין של מאות רבני ‘פקוח נפש’ אודות האיסור לקחת פיצויים. אני יכול לומר לך שהציבור כאן חזק, ולא צריך אפילו להגיע לפסק הדין הזה כדי לחזק את הציבור. אנחנו באזור של מלחמה כבר 16 שנים, מתח עצום, בעיות כלכליות, אבל הציבור חזק מאד. יהודים שנשארים כאן הם צדיקים אמיתיים. קידוש ה’ גדול מאד. כל יהודי בגוש קטיף הוא צדיק גדול”.

למרות זאת בתקשורת אתם מושמצים ללא הרף…

“התקשורת הישראלית זה רעל ואויב. גייס חמישי בתוכנו. אין מה להקשיב להם. לא יעזור להם שום דבר. כל התחזיות השחורות וכל הקדרות שהם מנסים לשוות, לא יעזור להם מאומה. עם ישראל חזק ואנחנו ננצח”.

מה בעצם צריך לעשות?

“הייתה לנו ישיבת רבנים בנושא, והגענו למסקנה שכל העבודה שעשינו ערב המשאל, צריך להמשיך אותה גם עכשיו, במטרה להגיע לכל עם ישראל, שלא יהיה בית בארץ ישראל שלא נגיע אליו. עלינו לתת לעם חוסן פנימי ורוחני. אנחנו רוצים ליצור דעת קהל ולשנות את המציאות. בשביל זה אנו חייבים כתף מחב”ד וגם מחוגים נוספים.

“כאן אני רוצה להודות למטה ‘להצלת העם והארץ’ בראשות הרב ראפ המבקר אותנו, על הקמפיין שעשו ערב המשאל; גם כעת אנו זקוקים לעזרה רבה כדי להתרומם ולהמשיך במאבק. אנחנו נמצאים במלחמה בכמה חזיתות וחייבים את העזרה של כולם”.

בהמשך השיחה עם הרב קמינצקי, מזכיר הרב ראפ את דברי הרבי בחלוקת דולרים לאחד שבנה דירות בחבל עזה, הרבי אמר לו, שעזה הוא מלשון תוקף ועוז, ויש לעמוד על כך שלא יוחזר משם אף שעל אדמה. הרב ראפ מבקש מכבוד המרא דאתרא, לפרסם פסק הלכה ברור עליו יחתמו כל רבני גוש קטיף, כנגד מסירת שטחים ואף דיבורים על כך. “הרבי אומר כי פסק דין של רבנים פועלים בגדרי העולם”, מסביר הרב ראפ.

בהמשך אנו מוזמנים לישיבת המועצה של מועצה אזורית חוף עזה בראשות ראש המועצה מר אבנר שמעוני. בהסכמת כל חברי המועצה, מקבל הרב ראפ אות הוקרה מיוחד של גוש קטיף, על פעילותו להצלת העם והארץ. הרב ראפ מכבד את המועצה בדברי תורה ובדברי חיזוק ועידוד לתושבי הגוש.

אנחנו שואלים את ראש המועצה מר אבנר שמעוני על הפיצויים. “המאבק שלנו הוא לא על הבית שלנו, אלא מאבק של עם ישראל. אם חלילה נשבר כאן בגוש קטיף, הסכנה היא לכל העם”, הוא מזהיר.

אתה שומע כמונו את הלוחמה נגדכם בתקשורת?

“אנחנו במלחמה מול הפלשתינים, ומנגד יש גם אויבים מבית. זו לוחמה פסיכולוגית במטרה לשבור אותנו. אבל הם לא יצליחו. אתה עצמך רואה כאן את התושבים, ומתרשם לנוכח העוצמה האדירה. עם ישראל חזק יותר מכל השיטות ההפחדה שלהם. ראינו מה התקשורת הבטיחה ערב משאל הליכוד ש-‏70 אחוז בעד התוכנית, ובסופו של דבר 60 אחוז הצביעו נגד. עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו א-ל. אין מה לדבר על גירוש, אלא על התפתחות והתרחבות, וזה בדיוק הנושא שעל סדר יום המועצה”.

ראש המועצה, מפתיע אותנו, ומוציא מכיסו דולר של הרבי המלווה אותו בכל עת. עד מהרה הופכת ישיבת המועצה להתוועדות חסידית. סגן ראש המועצה מר יצחק אליה, מספר על מופת גלוי מהרבי לשכנתו, שלא נפקדה בפרי בטן שנים רבות. “בתוך חודש מאז שחזרה מהרבי, היא נפקדה”. הרב ראפ מבקש מחברי המועצה לקבל החלטה טובה, כדי להוסיף בעניין של שמירה על הגוש וסייעתא דשמיא. בו במקום מתקבלת החלטה כי בתוך שנה ייבנה בית חב”ד במרכז נוה דקלים…

הרב ראפ מאחל לראש המועצה שיכפילו את מספר הישובים הקיימים. זה מצידו מקבל את הספר ‘קראתי ואין עונה’, ונפרד בידידות מהמשלחת.

משם אנו פונים למפקדת קצין ההגנה המרחבית של גוש קטיף, ערן שלו. בחדרו אנו נתקלים בעשרות סוגי פצצות המשוגרים על הישובים היהודיים. אנחנו מקבלים הסברים מפורטים על הטילים. “זה העדות המוחשית של הנסים והנפלאות”, הוא אומר לנו. הרב יקותיאל ראפ מבקש להעביר לו את המסר התקיף והחד והברור של הרבי – חובה להשכים ולהרוג את כל המחבלים וכל אותם אלו המנסים לשגר טילים. “מי יודע כמה דם היינו חוסכים”, אמר הרב ראפ, “אם היו שומעים בקולו של הרבי, ולא חלילה מתחשבים בשיקולים מדיניים, וכובלים את ידי הצבא…”

ה

אנו ממשיכים לספריה הגדולה של בית חב”ד, המשרתת את אלפי תושבי הגוש. ספריה שלא הייתה מביישת שום בית חב”ד במרכז הארץ. אלפי ספרים, קלטות אודיו ווידאו, ממלאים את המקלט הגדול. הרב קירשנזפט מקווה שכבר בשנה הבאה יזכה לחנוך בית חב”ד חדש ומרווח לתועלת הציבור.



שליח הרבי לא מוותר על הכנסת אורחים אישית בביתו, וארוחת הצהריים הופכת במהרה להתוועדות חסידים ראויה לשמה. הרב ראפ מאחל לשליח, שהרבי מלך המשיח יפקוד ראשונה את ביתו בהתגלותו, מקום המהווה סמל למסירות נפש יומיומית.


מי שרוצה לראות את הברכה של הרבי לשלוחיו, יכול לראות את זה בבית משפחת קירשנזפט. חינוך הילדים והשלווה, השמחה הקורנת מפניהם של הילדים הגדולים והקטנים. ר’ יגאל השליח מהווה מקור של עידוד והפחת תקווה לרבים מהתושבים.



אנו צופים בתקליטור מיוחד על הפעילות של בית חב”ד. ר’ יגאל במסירות נפש לא מוותר על אף יהודי, למרות שהנסיעה מיישוב ליישוב, ממוצב למוצב, מהווה סכנת חיים. ר’ יגאל מגיע לכל חור ופינה ברצועה, ומביא לחיילים את שמחת החגים ובשורת הגאולה.

אנחנו ממשיכים לכפר דרום.

מכאן משתקפת הפעילות הענפה של ‘מכון התורה

והארץ’. אנו נפגשים עם רבה של כפר דרום, הרב שרייבר, שמקבל אותנו בסבר פנים יפות ומגלה בקיאות מדהימה בתורתו של הרבי.

זהו אזור בשעת לחימה, אבל התושבים כאן עשויים מפלדה. ללא חת. ממש כפי ציווי התורה ‘כברזל מנעליך’, שב’ערי הספר’ צריך להושיב גיבורים ללא חת. שעת צהריים מאוחרת, הילדים משחקים בשלווה ליד הטנקים המשקיפים על דיר אל באלח.



מסתיים לו יום גדוש של אירועים ופגישות מרתקות, יחד עם לימוד מקרוב על המקום המופלא הזה. את עוצמת החוויות שחווינו בגוש, קשה להעביר בכתובים.

הרב יגאל קירשנזפט מנצל את ההזדמנות להזמין את כל ציבור אנ”ש, לבוא ולסייר בגוש קטיף, לראות מקרוב את המקום המיוחד והפורח של גוש קטיף.

צריך לחזור בחזרה, אבל אפשר למשש את התחושה של ‘קשה עלי פרידתכם’. מי יכול להתנתק ממקום יפיפה ומדהים כמו גוש קטיף? אנחנו שואלים, ומבטיחים לשוב פעם נוספת.

מערכת האתר

השאירו תגובה