הפרשה הרביעית (מסדרת ארבעת הפרשיות) אותה נקרא בשבת הקרובה, נקראת בשם: פרשת-החודש. בפרשה זו מסופר על ציווי הקב"ה למשה לקדש את החודשים: "החודש הזה (ניסן) לכם ראש חודשים".
פרשה זו נקראת מדי שנה בשבת בה מברכים את החודש וזאת כדי לזרז את העם לקדשו. זירוז זה מיוחד לחודש ניסן יותר משאר החודשים וזאת משום שהוא החודש הראשון בלוח העברי.
דבר נוסף מצינו בקריאה זו בה מזכירים לכל העם שחודש ניסן בו חל חג-הפסח, מגיע, ויש להתכונן לעלות לרגל לירושלים. העליה לרגל בחג-הפסח תשובה יותר מבשאר החגים (סוכות ושבועות) שכן קשורה היא עם הקרבת קרבן הפסח – מצוה חשובה הכרוכה באיסור חמור. ועוד מצינו בענינו של קרבן זה שחייבים להקריבו ביום הראשון של החג, ואם נמנע הדבר יש לחכות לפסח-שני (י"ד באייר), מה-שאין-כן בשאר הרגלים בהן אפשר להשלים את קרבנות החג כל שבעת הימים.
"החודש הזה" הוא חודש של גאולה, שכך נאמר: "בניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל", ובמדרש נמצא : עד יציאת מצרים היו מונים לבריאת העולם, מיציאת מצרים ואילך צווינו למנות מניסן – חודש הגאולה, וזאת "לפי שגדול יום הגאולה מיום הלידה".
לצורך קריאת פרשת-החודש מוציאים בבית-הכנסת ספר-תורה שני, וקוראים בו למפטיר. רצוי לשמוע קריאה זו.
יום שלישי בשבוע הבא – ראש חודש ניסן – הוא היום בו הוקם המשכן לראשונה, בשנה השניה לצאת
מנהג ישראל לומר כל יום החל מראש חודש את ה'נשיא' של אותו היום (פרשת נשא – במדבר), ומוסיפים בסופו תפילת "יהי-רצון", האומרת, שאם אנו משבט פלוני (הנקרא באותו יום) יאיר עלינו אור השכינה הקשור לקדושת שבט זה
– "להבין ולהשכיל בתורתך וביראתך, לעשות רצונך כל ימי חיי, אני וזרעי וזרע זרעי, מעתה ועד עולם אמן"
