בית חב"ד זכרון יעקב

העלייה 21, זכרון יעקב

זמני תפילות

א׳ - ו׳: שחרית: 08:30 | מנחה וערבית: בזמן
שבת: שחרית: 09:15

מה שלמדתי באולימפיאדה

רגע, למה הוא הולך אחורה, הוא הרי רוצה לקפוץ או לזרוק קדימה, אז למה דווקא רגע לפני הוא צועד לאחור?

כגודל הציפייה גודל האכזבה. זו הסיבה לכך שבאופן אישי נבצר ממני לקחת חלק בפסטיבל האכזבה המתנהל לאחרונה עקב כשלון ספורטאינו האמיצים במשחקים האולימפיים. פשוט, אני לכתחילה לא ציפיתי לכלום, אין זו נבואה שנצנצה בי או רוח הקודש שהופיעה בבית מדרשי, אלא, ראשית, כל הסיפור הזה של האולימפיאדה 'יש לו משהו בראש לא מהעם היהודי'… אלו הרי משחקים שנוסדו לכבודם של אלים יוונים שונים ומשונים, לא בדיוק משהו שאנו כיהודים אמורים להתחבר אליו. מעבר לכך, כל תרבות האלהת הספורט ואידיאל פיתוח הגוף מנוגדת לחלוטין לערכי היהדות הרואה את העיקר בפיתוח יכולות הלימוד, הרוח והנשמה. ועיקר העיקרים, בינינו, לא עדיף שנתמקד במה שאנחנו טובים בו? מה לעשות, ה'גויים' תמיד היו, וכנראה גם יהיו, 'מהירים יותר גבוהים יותר וחזקים יותר', למזלנו התברכנו בקצת שכל, אז אולי עדיף שנכיר בעובדות ונשקיע במה שאנחנו מסוגלים להצליח בו – שחמט, נובל, דברים כאלה…

למרות כל זאת, נאמן לדרכו של הבעל שם טוב שקבע אשר מכל דבר שיהודי רואה או שומע עליו ללמוד ולהפיק ממנו מסר רוחני כל שהוא שייסע לו בעבודת ה', הייתי רוצה לחלוק עמכם תובנה חשובה מאין כמוה שהתבהרה לי דווקא בזכות המשחקים האולימפיים:

אם צפיתם בתחרויות השונות בטח שמתם לב למנהגים המוזרים של הספורטאים בשניות הספורות לפני שהם יוצאים לקפיצה או זריקה קשים במיוחד. ברגעים אלו הם מתנועעים בחוסר נוחות מבצעים תנועות שונות בזרועותיהם והבעות מצחיקות בפניהם, אך דבר אחד משותף לכולם, הם כולם כולם צועדים מרחק ניכר לאחור.

רגע, למה הוא הולך אחורה, הוא הרי רוצה לקפוץ או לזרוק קדימה, אז למה דווקא רגע לפני הוא צועד לאחור. נו באמת, איזו שאלה טיפשית, הוא הרי רוצה לצבור תנופה, אדרבה ככל שהוא יפסע יותר לאחור כך יתאפשר לו לתפוס תנופה חזקה יותר שבעזרתה יקפוץ או ידלג רחוק וגבוה הרבה יותר.

זאת אומרת שצעידה לאחור איננה בהכרח נסיגה או הידרדרות, אם רק נהיה מודעים לכך נבין שאדרבה זו הזדמנות לצבור תנופה ולהצליח להתקדם מעבר לגבול היכולת.

זהו ההסבר והמשל המדויק למונח החסידי "ירידה לצורך עלייה". כל תחום ותחום בחיינו, בריאות, זוגיות, פרנסה, וגם עבודת ה', מורכב מתקופות של עליות וירידות, גאות ושפל. הלוואי ויכולנו להישאר תמיד בעליה מתמדת ובגאות אין סופית, אלא שלצערנו החיים מזמנים לנו גם רגעי ירידה ושפל, רגעים ותקופות אלו עלולים לייאש אותנו ולשבור את רוחנו, אולם אם רק נבין את מה שמבין כל ספורטאי מתחיל, שבשביל לקפוץ קדימה צריך ללכת קצת אחורה, נבין שמטרתה של כל ירידה היא תמיד לצורך עליה, ואז לא זו בלבד שנצלח בשלום את התקופה הקשה אל א אף נצליח לנצלה כדי לצבור תנופה שתוביל אותנו להתקדמות, עלייה והישגים גבוהים ומוצלחים הרבה יותר.  היכון, הכן, צא!

הכותב הוא שליח חב"ד באזורי חן, תל-אביב

 

מערכת האתר

השאירו תגובה