גם לאחרי כל אריכות וקושי הגלות, אין בני ישראל שיכים לגלות, ואין זה מקומם. היותם בגלות ברגע זה, אינו המשך טבעי לגלות ארוכה וקשה, אלא מצב חדש, "כאילו אותו יום (ואותו רגע) נכנסו למצרים". ולכן נעשית העבודה כל משך זמן הגלות מתוך תוקף האמונה בביאת המשיח, צפיה ותקוה חזקה לביאתו תכף ומיד ממש.
(ש"פ שמות תנש"א, 'התוועדויות' תנש"א, כרך ב, עמ' 137-138)