לבית-מדרשו של רבי מרדכי מלכוביץ’ נכנסה פעם קבוצה של צעירים קלי-דעת, והחלו ללעוג לחסידים ולדרכיהם. בשלב מסויים התייצבו מול הרבי, חיקו את תנועותיו וצחקו לו. החסידים התרעמו על התנהגותם החצופה ורצו לגרשם, אולם הצדיק עצר בעדם ואמר:
"כל יהודי חייב לשמח אחרים, ואף עליי מוטלת חובה זו. את אוהביי אני משמח כשאני יושב עמם ומשמיע באוזניהם דברי תורה וחסידות. כיצד אוכל לשמח את מתנגדיי? – על-ידי שאניח להם לבוז לי".