יום שני הבא, י' בשבט, קשור בשני רועי-ישראל שטבעו את חותמם על דורנו. ביום זה נסתלק הרבי הקודם מליובאוויטש, הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון), ועל כיסאו עלה חתנו וממלא-מקומו, רבי מנחם-מענדל שניאורסון, שמאז ידוע ומוכר בעולם כולו בתואר 'הרבי מליובאוויטש'. היום הזה קושר שני נשיאי ישראל אלה, שדמותם מסמלת יותר מכול מסירות-נפש שאין לה גבולות.
הרבי הריי"צ התפרסם במיוחד בזכות מסירות-הנפש המופלאה שלו מול המשטר הקומוניסטי העריץ ברוסיה הסובייטית. זו הייתה מסירות-נפש במובן הפשוט ביותר – סיכון החיים למען קיום היהדות. הוא-עצמו, ואלפי חסידיו ושליחיו, סיכנו את חייהם מדי יום ביומו כדי לחנך ילדים ברוח היהדות, להקים מקווה-טהרה, לקיים בתי-כנסת ולערוך ברית-מילה.
בגלל פעילותו זו הרבי נאסר ונידון למוות, אולם בחסדי ה' ניצל מידי הקומוניסטים והצליח לצאת אל העולם החופשי, בעוד שליחיו הנאמנים נשארים ברוסיה וממשיכים במלאכת-הקודש של השמירה על גחלת היהדות. הרבי, שעונה קשות בזמן מאסרו, היה שבור ורצוץ, אך הוסיף לפעול בלטביה ובפולין, ואחר-כך באמריקה, למען קיום היהדות. הוא, במסירות-נפשו, הניח את היסודות לאימפריה הגדולה שביסס והרחיב לממדי-ענק חתנו וממלא-מקומו.
'לייצר' יהודים, לא בשר
אצל ממלא-מקומו, הרבי מליובאוויטש, ראינו מסירות-נפש מסוג אחר. זו מסירות-נפש בתנאי העולם החופשי. אין מדובר דווקא בסיכון החיים, אלא במסירת כל הכוחות, המשאבים והמאוויים למען עם-ישראל. מסירות-נפש זו היא סודה של חסידות חב"ד, בהנהגתו המופלאה של הרבי.
מסירות-נפש זו נחישותו של הרבי שלא לצאת אף ליום אחד של חופשה בכל שנות הנהגתו. מסירות-נפש היא הנכונות להתמסר לגמרי לבעיותיו של עם-ישראל, לקבל בלילות את המוני בית-ישראל, להשיב על מכתביהם, לעמוד שבע ושמונה שעות מדי יום ראשון כדי להעניק מברכותיו ומעצותיו לכלל-ישראל.
מסירות-נפש היא העיקרון שהציב הרבי לפעילות חב"ד – לא לעשות מה שנראה טוב ומועיל לחב"ד, אלא "חב"ד צריכה לעשות מה שאחרים אינם רוצים או אינם יכולים לעשות". וכך אמר לרב חב"די מכובד, ששאלו אם לעסוק בענייני הכשרות: "בשר כשר יש אחרים שמוכנים לייצר; תפקידך 'לייצר' יהודים שירצו לאכול בשר כשר".
עמדות לא-פופולריות
מסירות-נפש היא מלחמתו הבלתי-מתפשרת של הרבי נגד הניסיונות לסכן את ארץ-ישראל ויושביה על-ידי ויתורים לאויבי ישראל. הרבי ידע שהעמדות שהוא משמיע אינן פופולריות בחוגים שונים, אך הוא התעלם מכל השיקולים הללו ולא פסק מלהזהיר ומלהתריע שוויתורים לאוייב יעמידו בסכנת-נפשות את כל תושבי הארץ.
למרבה הצער, לא שמעו בקולו ולא שעו לאזהרותיו. את התוצאות המרות ראינו כולנו בשנים האחרונות. הרבי, שצפה כל זאת מראש, לא היה יכול להחריש, ולכן זעק כל-כך מעומק ליבו הטהור והתריע מפני העתיד להתרחש אם ילכו בדרך הרת-אסון זו.
אולם הרבי גם נותן לנו את התקווה הגדולה מכולן – תקוות הגאולה האמיתית והשלמה. הוא ליבה ועורר בקרב המוני בית-ישראל את האמונה בבואו הקרוב של משיח-צדקנו, וקרא לכל יהודי להכין את עצמו לקראתו. זו המשענת שלנו בימים אלה. מאמינים אנו באמונה שלמה, כי תיכף ומיד ממש נזכה לראות את ישועת ה', וכשם שבני-ישראל יצאו ממצרים כהרף-עין, כך נפקח פתאום את עינינו ונראה כאן את משיח-צדקנו.
התוכן באדיבות:
צעירי אגודת חב"ד
© כל הזכויות שמורות
