בית חב"ד זכרון יעקב

העלייה 21, זכרון יעקב

זמני תפילות

א׳ - ו׳: שחרית: 08:30 | מנחה וערבית: בזמן
שבת: שחרית: 09:15

חסר לך בוֹרג?

אלו מכריזים: אין גבול לנדיבות לבו, "אין עליו". ואלו לוחשים: עזבו אותו, זהו הפראייר השכונתי ♦ מה דעתכם?

אומרים עליו כי הוא נאיבי ואין גבול לנדיבות לבו. על כל העולם הוא מרחם, ממש סנגורם של ישראל מודל אלפיים… "אין עליו", יאמרו כל מכריו, אולם יהיו כמה וכמה שיגידו לכם בלחש כי זהו הפראייר השכונתי, פתי מאמין, אין היום טוב לב, רק אוויר מקבלים חינם וגם תופעה זו עוד מעט תחלוף לה מן העולם…

ההסתכלות הרווחת כיום הינה כי כל עשייה חייבת להיות מגובה בנתינה הדדית ולכל ערך ישנו תג המחיר שלו. החברה הפכה לנהנתנית וחומרנית בתהליך מודרג בראשיתו ובהמשכו אף מואץ ללא הכר. תאים משפחתיים הפכו לבתי יוצר של תחרויות סמויות וגלויות, דבר הגולש לאיטו אל רובד הגיל הרך ומכלה בו כל חלקה טובה. הדברים מגיעים עד כדי הפיכת כל מסיבת יום הולדת של זאטוט זב חוטם להפקה בדיונית העולה במיטב ממונם של ההורים החפצים בסמל סטאטוס איכותי יותר מבטובת בנם, המשך הדרך הינו במעלה הגיל, ככל שהתופעה מתרחבת כך חוזר הכדור אל הרובד ההורי כשהוא בעל נפח בלתי ניתן לתפיסה ואין היוצרים הנכבדים יודעים כיצד להתמודד עם דרישות הדור הצעיר, דרישות שהם עצמם חתומים על הפקת הפתיחה של מופע המרוץ אל הצמרת.

למעשה נוצר תהליך סיבובי המונע מהמשתתפים בו להיחלץ ללא פגע.

ההורים חשים מאויימים על ידי זאטוטים העומדים בהתרסה על גבי השולחן הסלוני ומתיזים מבקבוק קולה על גבי השטיח היוקרתי, הם מסבירים לו כי הדבר אינו תרבותי וכך אינו נוהג מי שמתיימר להיות בן אדם, בהמשך הם אף עוברים לאיומים כי לא יקנו לו את המשחק המובטח ועד שלבסוף באה הגערה הגורמת לילד לפרוץ בבכי סוחט רגשות המסתיים לקול צלילי מוזיקת הרגעה המבטיחה בין צליליה הנעימים על אי ביטולה של המתנה המובטחת. ההורים גם טיפסו עד הצמרת וגם נפלו ממנה בריסוק איברים…

השינוי אמור להגיע מן היסוד, אין כל בושה בראיית העולם בצבעים הנכונים והטבעיים שלו, אין כל צורך להוסיף לו כל צבע מלאכותי. ההיצמדות לפרופורציות ואי חריגה מהן היא אבן הבוחן של אמינות היסוד החינוכי האיתן. הרצון להנחיל יסודות בריאים הוא המוביל אל אורח חיים הניצב איתן אל מול הקשיים הקיומיים בהמשך.

ההסתכלות על טוב לב כעל מידה רצויה ולא רק כדרך נימוסית הראויה לבן תרבות, אלא כבן המשתייך לעם אשר על דגלו חרותים באותיות של זהב המידות הרצויות לכל המשתייך אליו. למעשה ניתן להגדיר את עם ישראל כעם היחיד שלא חסר לו בורג, בכתיב חסר בֹּרֶג- ביישנים רחמנים גומלי חסדים. מתוך ראיית המטרה הנכונה, כל דרך החינוך משנה כיוון. בחינוך לראיית צרכי הזולת ולא להתבייש לרחם ולא דווקא כי כך נוהג בן תרבות או כי זו אמפטיה, אלא כי זו אהבת ישראל וכך מצווה היהודי לנהוג בזולתו. (הַרֵינִי מְקַבֵּל עָלַי מִצְוַת עַשֵׂה שֶׁל וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ).

חינוך נכון מייצר דרך נכונה ומוביל לכך שהמשוב המגיע אל ההורים בא בדמותם של ילדים בוגרים אשר אינם באים אליהם בדרישות מוגזמות בעת בה הם באים להקים את התא המשפחתי שלהם, הם יידעו מה נחוץ להם ומה אינו נחוץ, הם גם יידעו להמשיך את הדרך ולהנחות עוד דור בריא בדרך אל המטרה הנשגבה של תיקון העולם והבאתו לידי מוכנות ראויה.

אין כל צורך לרוץ רחוק כדי לחפש אשמים באי הצלחה בחינוך או בשלמותו של תא משפחתי זה או אחר, תקינות קשר בין הורים לילדים נשואים או כל חריגה אחרת מתו התקן הרצוי. כל שיש לעשות הוא, לעמוד מול מראה ולשקף תהליכים בדרך נטולת פניות, התוצאות תדברנה בעד עצמן.

איך נראה לכם, חסר לנו בורג?


יצחק ריבקין

הרב יצחק ריבקין הוא יועץ חינוכי בעל ניסיון רב, הניחן ביכולת אבחון אינטואיטיבי. מחבר הספר 'לאהוב ולחנך', ומנהל אתר חינוך נט – לאהוב ולחנך. ידיו רב לו במתן פתרונות חינוכיים בכל הקשור לחינוך.

  יש לכם שאלה אלי? לחצו כאן

 

מערכת האתר

השאירו תגובה