זו הייתה אמורה להיות עוד נסיעת פעילות שגרתית של הרב דויד חדד ליאנגון, בירת מיאנמר (בורמה). הרב חדד, משלוחי הרבי מליובאוויטש לבנגקוק שבתאילנד והאחראי על מוסדות החינוך היהודי בעיר, כבר הכיר את שביליה של יאנגון משהיות קודמות בה. מזה כמה שנים נוהג לחגוג את ראש-השנה במחיצת המשפחות היהודיות הבודדות שבעיר, לנהל למענן מנייני תפילות ולהוות אוזן קשבת לכל צרכיהן היהודיים.
אלא שהרב חדד לא העלה בדעתו, עד כמה ישתנו פניהם של שבילי העיר עד שינחת בה. וכי למה שיעלה בדעתו – האם חוזה-עתידות הוא? ובכלל, למה שיחשוב כי יתחולל בהם שינוי כלשהו?
המטען בו הצטייד הרב חדד לטיסה היה די חריג: מכונת הדפסה קטנה ומשוכללת. הרבי ביקש להדפיס בכל מקום בעולם את ספר התניא, ספר היסוד של חסידות חב"ד, כדי להציף את העולם בקדושה מטהרת לקראת הגאולה –והרב חדד התכוון להדפיס מהדורה מיאנמרית של הספר. הוא אמר לעצמו, כי מיאנמר אינה צריכה להפסיד זכות כזו, בגלל שעדיין אין בה נוכחות קבועה של שליח חב"ד, כמו ויטנאם ולאוס שכנותיה, או כמו אלפי ערים וארצות בעולם שכבר נדפסה בהם מהדורת תניא.
מיאנמר היא אחת המדינות היחידות בעולם שעדיין שולטת בה דיקטטורה צבאית – מה שמקשה מאוד על פעילות מכל סוג שהוא שבאה מחוץ למדינה. תקוותו של הרב חדד הייתה, כי ההדפסה לא תמשוך תשומת-לב רבה מדי ותעבור בשלום.
בדלפק של חברת התעופה קיבל את פניו פקיד אנטיפתי. "דרכון וכרטיס-טיסה בבקשה", ירה לאקונית. הדרכון והכרטיס עברו מיד ליד, והפקיד עלעל בדרכון במהירות. "אינך יכול לעלות על הטיסה", הפטיר ביובש. "אין לך ויזה!".
פניו של הרב חדד התעגלו בתימהון. ממתי יש צורך בויזה מתאילנד למיאנמר? "לפני כשנה טסתי למיאנמר ולא הייתה לי ויזה!?", הביע את השתוממותו בפני הפקיד.
אבל הפקיד התעקש. "מצטער, אלה הנהלים. ללא ויזה – לא עולים על המטוס!".
מה עושים? תהה הרב חדד. יהודי מיאנמר כבר מעודכנים על בואי ומצפים לי. איני יכול לאכזבם! הוא שב וניסה את כוחו: "אני מוכן לשלם כמה שנדרש, כדי לקבל במקום ויזה". הוא בחן בעניין את הפקיד, בניסיון לקרוא את תווי פניו. אולי זה מה שהאיש רוצה, הרהר בלבו. ברם, הפקיד אטם את אזנו. הכסף לא דיבר אליו.
בלית ברירה, עזב הרב חדד את שדה-התעופה במפח-נפש, יחד עם המכונה ופלטות ההדפסה של התניא וחזר למרכז הפעילות החב"די בתאילנד.
"הי, מה אתה עושה כאן?", התפלאו חבריו למראהו. הרב חדד סיפר לעמיתיו לשליחות בתאילנד מה שעבר עליו, וכמוהו, הם השתוממו מאוד. גם הם לא שמעו מעולם על נוהל ויזה מתאילנד למיאנמר. "כנראה, החליט הרבי לעכב את הדפסת התניא במיאנמר, ולכן 'נפלת' על פקיד מוזר כזה", אמרו לו. כן, גם הוא חש כך. אבל למה? למה שירצה הרבי לעכב דבר שכזה?
למחרת קיבל הרב חדד את התשובה באמצעות כלי התקשורת. סופת ציקלון קשה הכתה במיאנמר וגבתה מאות-אלפי קרבנות! התיאורים המבהילים של עיתונאים שסיקרו את האזורים הפגועים, במיוחד אלה שהתייחסו ליאנגון הבירה, גרמו לרב חדד להתחלחל עד עמקי נפשו. יאנגון כולה נותקה מחשמל וכוסתה בעלטה כבדה. רבבות גופות הציפו את רחובותיה! אם לא הפקיד המעצבן – היה גם הוא, הרב חדד, בעין הסערה, ומי יודע מה היה קורה אתו?
כעת הבין היטב מדוע התעכבה את הדפסת התניא. על בשרו חש היטב את משמעות דברי חז"ל: "שלוחי מצווה אינם ניזוקים". רגשות הודיה עזים הציפו את לבו של הרב חדד ובהזדמנות הראשונה ערך לידידיו התוועדות-רעים לציון הצלתו המופלאה.
בעקבות הסופה, החמירו יותר שלטונות מיאנמר את נהלי הוויזה. הם חששו מאוד, שמא יכנסו נציגים של ארגוני זכויות-אדם עולמיים ויבקרו בחריפות את הסיוע הכושל שמגישה החונטה הצבאית השלטת לאזרחים האומללים.
מכל מקום, החליט הרב חדד לעשות מה שיכול מצדו כדי שלא לעכב את ההדפסה והגיש בקשה לקבלת ויזה – ולמרבה הפלא, אושרה הבקשה. מי שמשך בחוטים ודאג לכך שהפקיד בשדה-התעופה יעכב את הרב חדד – המשיך למשוך בחוטים ולדאוג לכך שלאחר שחלפה הסכנה, יותר לא יעכבו אותו.
התוכן באדיבות:
'הגאולה מעניין ועכשווי'
© כל הזכויות שמורות