בית חב"ד זכרון יעקב

העלייה 21, זכרון יעקב

זמני תפילות

א׳ - ו׳: שחרית: 08:30 | מנחה וערבית: בזמן
שבת: שחרית: 09:15

הבטחה, לא משאלה

אז מה קרה לו, למשיח? יכול להיות שאנשים מפחדים מבואו? כל כך התרגלנו למציאות הגלותית שמלווה אותנו מיום בריאת העולם שאולי לא "מתאים" לנו פתאום עולם חדש ומתוקן יותר?

מספרים על תושבי חלם כי פעם אחת סבלו מבעיה מטרידה במיוחד. מה יקרה אם המשיח יחליט להתגלות דווקא בלילה, בזמן שהם נמים את שנתם? כיצד יידעו על בואו בזמן אמת?



ישבו על המדוכה ולאחר שהעלו שורה של הצעות, כמו ללא ללכת לישון עד שיבוא גואל הצדק, התקבלה ההחלטה הבאה: ימנו את אחד מתושבי העיר להיות שומר לילה בשכר, כך שכל תפקידו יהיה להשגיח אם משיח כבר בא ובמקרה של אזעקת אמת להעיר מיד את בני העיר.



כעבור כמה חודשים פגש את השומר המהולל אחד מחבריו ושאל אותו אם הוא מרוצה מעבודתו החדשה. השיב לו השומר:"אומר לך את האמת, המשכורת בכלל לא משהו. אבל מה, זו עבודה לכל החיים…"
משיח. דרך ארוכה הוא עושה. וכמעט כמו אותו שומר לילה במיל’ מחלם, גם חלק ניכר מאתנו כבר לא ממש בטוחים שהוא יבוא.

אבל הוא כן. וזו לא משאלה, זו הבטחה שמימית. נשאר רק לבדוק מדוע מבין כל 19 הברכות של תפילת שמונה עשרה שאותה מתפללים יהודים שלוש פעמים ביום, דווקא "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח…מצמיח קרן ישועה" זכתה ליחסי הציבור הגרועים ביותר. כן, אין מה לעשות. אמרת משיח? מילמלת גאולה? המאזין שלך רואה מולו אחים סניטריים בחלוקים לבנים, תרופות לשיכוך הזיות ומלחמות עולמיות של בני אור בבני חושך.



אז מה קרה לו, למשיח? יכול להיות שאנשים מפחדים מבואו? כל כך התרגלנו למציאות הגלותית שמלווה אותנו מיום בריאת העולם שאולי לא "מתאים" לנו פתאום עולם חדש ומתוקן יותר? מציאות שבה אין מחלות, מוות, עוני, אלימות במשפחה או פוגרומים ביהודים בליל הסדר במלון "פארק", ואפילו לא הדחות במסרונים מ"האח הגדול VIP – נראית לנו מאיימת?



בדורנו היה יהודי אחד שלא היסס להוציא החוצה את הכמיהה העתיקה למשיח. לא היתה כמעט שיחה אחת, לאורך למעלה מ-40 שנות הנהגה, שבה לא חידד הרבי מליובאוויטש את הצורך והחובה לחכות ולדרוש מאלוקים את התגלותו של המשיח ובואה של הגאולה. לפעמים עם חיוך, לפעמים בקול חנוק מדמעות, לפעמים בעיצומו של פלפול תורני ולעתים בסיומו של סמול טוק עם אורח לרגע.



הרבי הצליח להוציא את המשיח מהספרים לרחוב. מדמות ערטילאית, שיהודים חיכו לה כל חייהם ומילמלו "אני מאמין בביאת המשיח" רגע לפני מותם בשריפה או בגזים, נהפך המשיח למשהו ממשי. מחכים לו באקטיוויות, לומדים עליו, מנסים לזרז את ביאתו.



 לא קל להיות חסיד של הרבי. מה שלא תעשה, תבנה , תפעל – תמיד תרגיש שזה עדיין לא זה. תמיד יש עוד תחושת החמצה שפיספסת משהו. גם אם תהפוך את העולם, תיסע לירח, תגייר את אחמדניג’אד ותניח לו תפילין של רבינו תם, יהיה משהו שינקר בך ללא הרף – עוד לא הבאת את המשיח.



אז אולי, ולו רק בשביל שנרגיש קצת יותר טוב עם עצמנו, הוא מוכן כבר להתגלות?

מוני אנדר הוא סגן דובר חב"ד

מערכת האתר

השאירו תגובה