בחמישה-עשר (ט"ו) בשבט נערכים טקסים שונים סביב אכילת פירות – בעיקר אלו שנשתבחה בהם ארץ ישראל. בקהילות רבות נהוג לשורר ליד השולחן הערוך בפירות זמירות ופיוטים שונים, העוסקים בשבחם של הארץ ופירותיה, וברמזים שיש בהם לתכונות מבורכות של עם ישראל.
אחד הפיוטים הנפוצים שייך למשורר הגאולה הצפתי, רבי ישראל נג'ארה: "יעלה יעלה בואי לגני, הנץ הרימון גם פרחה גפני" – פיוט המתאר את אהבתו של הקדוש-ברוך-הוא לעם ישראל ככלל ולכל יהודי בפרט.
רבי ישראל נג'ארה היה מקובל אלוקי והשירים שכתב רומזים לרעיונות קבליים נשגבים. "שיריו של רבי ישראל נג'ארה נחשבים למעלה (בשמים)", העיד החיד"א (רבי חיים יוסף דויד אזולאי) בשם המקובל הנודע מצפת האר"י הקדוש. גם הפיוט "יעלה" טומן בחובו משמעויות עמוקות ומיוחדות, הקשורות לרימון ולגפן.
*
בשיר-השירים מדומה עם ישראל לגפן. ומפרשים חז"ל, כי כשם שאשכולות הענבים לא יכולים להתפתח ללא הגנת העלים, כך תלמידי החכמים ואפילו הגדולים שבהם לא היו מגיעים לאן שהגיעו ללא היהודים הפשוטים שסביבם.
עם ישראל מדומה גם לרימון. על פי חז"ל, זה בא לרמז שאפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון. וזו למעשה הרוח הכללית השורה על פיוטו של הרב נג'ארה: רוח האהבה של הקדוש-ברוך-הוא לכל יהודי באשר הוא, גם אם הוא פשוט ואפילו פושע.
בהזדמנות, ביקר אצל הרבי מליובאוויטש יהודי שנמנה על שורותיה של קהילה חרדית אחרת, ולבקשת הרבי, חזר על שאלה ששמע מרבו על דברי חז"ל האמורים: אם מדובר בפושעי ישראל, כיצד ייתכן שהם מלאים במצוות?
הגיב על כך הרבי, כי גם לו נשאלה השאלה אך בגוון שונה: אם מדובר באנשים מלאים במצוות, מדוע קוראים להם פושעי ישראל?
הניסוח השונה של השאלה מאיר באור יקרות את היחס הנכון של גדולי ישראל ליהודים הנקראים פשוטים או גרוע מכך – פושעים. כמו בסיפור הידוע על רבי לוי יצחק מברדיטשוב, שנתקל פעם בעגלונים עטורים בטלית ותפילין וממלמלים את תפילת שחרית תוך כדי שהם רכונים על אופני עגלותיהם ומשמנים אותם. במקום לגעור באנשים על היחס המזלזל לתפילה, הביט הצדיק אל השמים, ואמר: "הבט בורא עולם וראה את בניך. אפילו בשעת עיסוק בפרנסה אין הם שוכחים להתפלל!"
*
כל יהודי הוא יעלת החן של בורא עולם ומוזמן לגנו – מלמד אותנו הרבי, על יסוד דבריהם של צדיקי כל הדורות. הרבי מדריך לראות את הטוב שבכל יהודי, לאהוב אותו ללא תנאים מוקדמים ולשים לב לכל מצווה אפילו קטנה שהוא עושה ולייקר אותה (ואותו).
ישעיה הנביא מתנסח על עידן הגאולה האמיתית והשלמה במילים: "הבאים ישרש יעקב, יציץ ופרח ישראל". כוונת הדברים היא, שבגאולה תתגלינה המצוות הרבות שקיים כל יהודי, גם כזה שלא נראה מקיים מצוות קלאסי. המצוות שהיו נעלמות כמו שורשים באדמה, יציצו ויפרחו בהוד ובהדר.
ראש השנה לרימון ולגפן (ולכל האילנות) הוא הזדמנות מצוינת לקבל החלטה טובה, להביט על כל יהודי בעין חיובית ולגלות את החלקים הנפלאים של נשמתו. במיוחד בדורנו, הדור שכבר מוכן לקבלת פני משיח ולפיכך ישנה אפשרות של ממש למצוא את המעלות הטובות בכל יהודי.
כך נזכה להתגשמות מהירה של התפילה הנישאת באותו פיוט של הרב נג'ארה: "עתה מהר תאסוף נדודי ולתוך ציון נחה גדודי ושם אקריב לך את קרבני".
באדיבות: "הגאולה מעניין ועכשווי"