מזה כשבוע חתמנו את אווירת הקיץ, החופשות והטיולים. נכנסנו לחודש הרחמים והסליחות. בבתי הכנסת מהדהד קול השופר מדי בוקר ובקהילות רבות החלו להשכים קום לאמירת הסליחות. מטבע הדברים, חודש אלול הוא זמן של התעוררות רוחנית בעם ישראל. סיורי סליחות הופכים להיות פופולאריים יותר ויותר וכולם מדברים על תשובה וחשבון נפש.
משום מה, לעיתים קרובות, כאשר מדברים על תשובה והצורך לקיים חשבון נפש, יש הנוטים להכות על חזה זולתם. יש דתיים שחושבים שתשובה היא עניין רק למי שאינם שומרי תורה ומצוות, פועלים ואנשי עמל מפנים אותה ל’טייקונים’ ולפוליטיקאים, מגזרים וקהלים שונים מציעים זה לזה לערוך ’חשבון נפש נוקב’ והעיתונות מציעה זאת לכולם. אומרים בתפילה ’אשמנו בגדנו’ ומתכוונים ל’אשמתם בגדתם’.
בלי תירוצים
בכך אנו מפספסים את הרעיון הנשגב של חודש אלול. התשובה היא מתנה נפלאה ביותר שקיבלנו מהבורא. בחסידות מוסבר שבתחילה ביקש הבורא לברוא את העולם במידת הדין, אולם הוא ראה שכך לא היקום לא יוכל להתקיים ולכן שיתף בבריאה את מידת הרחמים. אחד הביטויים של מידת הרחמים היא התשובה. היכולת לתקן, לנקות, כביכול להשיב את הגלגל אחורה ולכפר על חטאי העבר.
חודש אלול הוא החודש האחרון בלוח השנה היהודי. כמו בעל עסק העורך מאזן בסוף השנה הפיננסית, אנו נדרשים לעצור את מרוץ החיים, להתכנס פנימה ולעמוד בכנות מול הבורא. בסיטואציה הזו אין תירוצים. כי אתה יודע היטב היכן היית יכול יותר, במה עליך להשתפר ומתי נתת את המקסימום שלך.
בחודש אלול אנו מקבלים מלמעלה כוח מיוחד לתשובה וקבלת החלטות טובות לעתיד, בזכות קרבה מיוחדת של הקדוש-ברוך-הוא אלינו, שמתבטאת בהארה רוחנית גבוהה המכונה בקבלה ’הארת י"ג מידות הרחמים’.
המלך בשדה
רבי שניאור זלמן מליאדי (מייסד חסידות חב"ד) מסביר זאת במשל מפורסם על מלך ששב ממסע אל ארמון מלכותו בעיר הבירה. טרם כניסתו לעיר הגדולה, חולף המלך על פני השדות המקיפים את העיר, וכשנודע הדבר להמונים הם ניגשים אל המלך. כאן, בשדה, הוא ברוב חסדו מקבל אותם בסבר פנים יפות ומראה להם פנים שוחקות. לאחר מכן, כשישוב המלך לארמון המלוכה שבעיר, לא כל אחד יוכל לפגוש במלך. שם המלך מוקף בחומות, שומרים, משרתים ויועצים ופגישה עם המלך דורשת אישורים מיוחדים ומאמצים מרובים.
חודש אלול נמשל לזמן שבו המלך בשדה. בורא עולם בא לקראתנו בסבר פנים יפות ומראה לנו פנים שוחקות. הוא ממתין שנעזוב לרגע את האת, המחרשה והטרקטור וניגש לחלות את פניו. הוא מבטיח לקבל אותנו בחיבוק גדול כמו שאנחנו, לבושים בסרבלי עבודה, צרובים, מיובלים ומיוזעים. הוא יחייך אלינו חיוך גדול וישמע את כל תפילותינו ובקשותינו.
זוהי משמעותו של חודש אלול על פי החסידות. אין זה גורע מאווירת הרצינות והתשובה. עלינו לדעת שהקדוש-ברוך-הוא אינו שופט קפדן המחזיק פנקס פתוח של חטאינו וממתין ליום הדין. הוא אב רחמן המחכה שנשוב אליו ונתפייס עמו.
הבה ננצל את הימים המופלאים הללו ונצא לטיול שורשים אל תוכנו פנימה. נשוב אל מחוזות התום והטוהר שבנשמתנו, אל הניצוץ שבנו המחובר לבורא עולם. ומעבר להחלטות הטובות – זהו גם הזמן לבקש מאבינו שבשמיים כתיבה וחתימה טובה, לשנת גאולה מתוקה.