זוג בני תשעים וחמש. הגיע זמנם להיפטר מהעולם. עולים מעלה לשמים.
עומדים למשפט, גן עדן או גיהנום. בית דין של מעלה עובר על מעשיהם, ומגיע למסקנה –
מגיע להם גן עדן!
מעבירים אותם לגן עדן. הם נכנסים, בהלם ממה שהם קיבלו! וילה ענקית.
מדשאות ענק ירוקות מסביב. רהיטי יוקרה, משרתים בכל פינה. איזה אוכל משובח. שף פרטי
שמבשל להם הכל. בריכות, ג’קוזי חמה וקרה. רולס רויס בחניה, עם נהג צמוד.
אומרת לו האשה: "נו, מוישה, מה אתה אומר? נכון נחמד כאן בגן עדן?"
עונה לה בעלה: "אם לא את והשטויות שלך: לחם מלא, ירקות וברוקולי;
היינו מגיעים לכאן כבר לפני עשרים שנה…"
– – – –
מצוות
שילוח הקן מופיעה בפרשה שלנו. אבל שימו לב לשכר הגדול שהתורה מבטיחה למקיים
המצווה: "למען ייטב לך והארכת ימים".
שכר
עצום.
נשאלת
השאלה, זו הרי מצווה כל כך קלה. למה עליה ניתן שכר כל כך גדול? איפה הפרופורציות?
רש"י
עונה, שזה בדיוק מה שהתורה רוצה ללמד אותנו: אם במצווה קלה שאין בה שום חיסרון כיס,
לשלח את הציפור הדוגרת לפני לקיחת הביצים, מקבלים שכר כל כך גדול, אז תדמיינו איזה
שכר עצום צפוי למקיימי שאר המצוות. ובוודאי על המצוות הקשות לביצוע. או מצוות
התלויות בהוצאות כספיות גדולות.
– – – –
אבל
ההסבר הזה עדיין דורש ביאור. אם התורה חיפשה דווקא מצווה קלה ללא חיסרון כיס, היא יכלה
לבחור מצוה קלה יותר, כזו שלא דורשת שום מאמץ, כגון קריאת שמע שהיא בדיבור בלבד.
ההסבר הוא,
שבמצוות אחרות כמו קריאת שמע, יתכנו קשיים. למשל אם אדם עסוק וטרוד, הוא צריך
לעזוב הכל, להתרכז, ולקרוא קריאת שמע.
במידה והתורה
היתה בוחרת מצווה כזו, היינו חושבים שהשכר הוא בגלל הקשיים והמאמץ.
לכן
התורה בחרה דווקא בשילוח הקן. מצווה קלה בכל המובנים. אין צורך להשקיע בה שום דבר,
לא לחפש את הקן, לא לכווין כוונות ולא לשלם תשלומים. ועדיין, השכר עליה הוא "למען
ייטב לך והארכת ימים".
קל וחומר
לשאר המצוות.
– – – –
אבל זה
לא מסתיים בשכר… מיד אחרי מצוות שילוח הקן בפרשת השבוע. אנחנו עוברים ולומדים על
מצוות אחרות:
בנית בית
חדש? "ועשית מעקה לגגך" למה? כדי למנוע את "כי יפול הנופל
ממנו".
קנית
שדות, כרמים, ובהמות לחרישה בהם? "לא תזרע כרמך כלאים"… "לא תחרש
בשור ובחמור יחדיו".
אחרי זה מצוות
שעטנז בבגדים, וכך הלאה והלאה…
זה המסר
שהתורה מעבירה לנו: שילחת את הקן? עשית מצווה אחת? משם תעבור למצווה הבאה, תזכה
לבנות בית חדש. קיימת שם מצוות מעקה? תזכה לקיים מצוות נוספות עוד ועוד בשדות, כרמים,
בהמות, וגם בבגדים היפים שתקנה.
כאן
אנחנו רואים את הכח האדיר של המצוות והשכר שלהן. מצווה קלה גוררת מצוות נוספות. זה
מה שקורה כשמתעוררת נשמתו של היהודי. למרות שהיא בהתחלה מוצאת את הביטוי שלה
במצווה קלה כמו שילוח הקן, אבל בכוחה של המצוה הקלה לגרור קיום מצוות אחרות. ומתוך
זה נזכה כולנו לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה. אמן!
הרב נח
סוליש
שבת שלום
ומבורך