למה קשה בחיים? | חיוך לשולחן השבת | פרשת ויצא
רוני בדרך חזרה הביתה אחרי יום עבודה קשה ומתיש, מדמיין את הארוחה
הטעימה שאשתו רותי הכינה. את הילדים עם הפיג’מות מריחים נהדר אחרי מקלחת, מסבים
סביב השולחן.
אבל כשדלת המעלית נפתחה הוא קלט שמשהו לא בסדר. מוזיקה רועשת מילאה את
חדר המדרגות מבעד לדלת…
רותי השתגעה? מה זה המוזיקה הזו?
הוא פתח את הדלת בסערה ונעצר בהלם.
בלגן אדיר מקבל את פניו. שרה בת השש קופצת לצלילי המוזיקה עם הנעליים על
ספת העור היקרה, נועם בן הארבע מגלגל סלילי נייר טואלט מסביב לכסאות, וטלי הקטנטנה,
מציירת על הקיר בסלון…
רוני מסתכל לכיוון המטבח החשוך, על השיש מונחים כלים מלוכלכים ובכל
עבר מפוזרים שאריות של ממתקים.
"איפה אמא?" הוא שאל את הילדים, נחרד.
"לא יודעים." הם ענו.
"אבא, אנחנו רעבים. נגמרה לנו הבמבה."
אולי קרה משהו נורא? איפה רותי? מעולם
לא קרה דבר כזה!
אולי היא לא מרגישה טוב? אבל גם כשהיא
חולה היא לא מרשה לעצמה להשאיר את הבית ככה.
לפתע רוני קלט פתק מודבק על הוויטרינה בסלון ובו כתוב:
"רוני בעלי היקר והאהוב
היום, ’עשיתי את זה!’
באהבה, רותי".
ריבונו של עולם, מה היא עשתה? איפה היא?
רוני הדף בחרדה את דלת חדר השינה, וגילה
את רותי שרועה במיטה מתחת לשמיכת פוך מפנקת. עיניה עצומות, ועל אוזניה אוזניות.
הוא לחץ על מתג התאורה והיא פקחה עיניים.
"שלום." היא לחשה תוך כדי
שהיא מתמתחת ברוגע…
היא הורידה את האוזניות, ושאלה בחיוך
נעים: "מה נשמע?"
רוני לא ידע אם לבכות או לצחוק...
"מה קרה?" היא שאלה
"למה אתה כל כך חיוור?"
"אני צריך לשאול אותך מה קרה! מה
זה כל הבלגן הזה בבית? למה הילדים לא אכלו? ומה משמעות הפתק הזה על הוויטרינה??"
"אאההה… זה. כן. היום עשיתי את
זה"!!!
"את מה?" שאל רוני כמעט
בצעקה.
"אתה זוכר שבכל פעם שאנחנו
מתווכחים, אתה אומר לי שאתה עובד קשה מהבוקר עד הערב?"
"נו…."
"ואני לא עושה כלום…?"
"נו…"
"אז היום עשיתי את זה".
"מה עשית?!"
"כלום!!!"
– – – –
דמיינו איזה תענוג זה היה אם באמת לא היינו צריכים לעשות כלום? הרי
הקב"ה הוא תכלית הטוב, למה הוא עשה שנצטרך לעבוד קשה? למה אנחנו צריכים לסבול
כל כך מטרדות היום יום?
הרי אם היינו משוחררים מטרדות היום יום יכולנו להתמסר הרבה יותר
ללימוד התורה וקיום המצוות?
את התשובה לזה אומר הרבי אנחנו מקבלים בפרשת השבוע.
יעקב אבינו "המובחר שבאבות" יוצא מבאר שבע, לאחר שישב באוהלה
של תורה ללא כל דאגות סמוך על שולחן אביו. במקום טהור שהעבירות בו רחוקות מן העין.
כדי ללכת לחרן שכשמה כן היא "חרון אף של מקום" מרכז של עבודת אלילים,
מידות רעות ושאר דברים שליליים.
למרות כל זאת, יעקב הלך לחרן. הוא הבין שלא מספיק לשבת באוהלה של תורה
בעולם מלא קדושה וטהרה. לקראת הקמתו של העם היהודי עליו לצאת מהעולם הרוחני והקדוש
ולרדת מטה, עמוק לתוך העולם הגשמי אל "חרון אף של מקום", ודווקא שם לעמוד
בכל הניסיונות.
זו בדיוק התשובה לשאלה. הקב"ה יצר את העולם בעולם גשמי וחומרי לא כדי שנהיה מלאכים ונתנתק מהעולם, אלא דווקא בתוך מציאות העולם, עם כל הקשיים והניסיונות, נזכך אותו ונחדיר בו קדושה ורוחניות.
– – – –
מי מאיתנו לא ייחל לעצמו שיזכה בלוטו, או היה רוצה להיוולד למשפחה של מליונרים השוחים בים של כסף…?! מציאות החיים מלמדת, שדווקא ילדים כאלה שגדלו עם כפית של כסף בפה, ולא היו צריכים לעבוד יום אחד בחייהם, הרבה פחות מאושרים, שמחים, ומצליחים בחיים מילדים שגדלו בבית רגיל עם כל קשיי החיים.
אדם שהחיים מכריחים אותו לצאת מהמיטה בבוקר כדי להביא פרנסה הביתה, מאושר יותר מזה שאין לו אתגר בחיים, ומטרה, שעבורה יש לו צורך לקום.
יחד עם זאת ברור שלא צריך לחפש קשיים, ויהי רצון שלא נתקל באף קושי,
ולכל עם ישראל תהיה פרנסה ביד רחבה מתוך אושר עושר ושמחה. וכל זה אכן יהיה בגאולה האמיתית
והשלימה, ובקרוב ממש.
שבת שלום ומבורך!
הרב נח סוליש.