כותבים לרבי

רבבות יהודים, מכל החוגים, כתבו אל הרבי בקשות לברכה ולעצה, וכולם נתברכו ונענו בעצה ותושיה.

גם כיום ממשיכים לכתוב אל הרבי. מכתבים אלה מוגדרים כ"פדיון נפש", על-פי המנהג המקובל מקדמא-דנא – להניח "פדיון נפש" על קברותיהם של צדיקים, כדי שיעתירו עלינו במרומים לפני הקב"ה.

חשוב להבהיר כי הקב"ה מקבל כל תפילה ובקשה, מכל אדם. זו בעצם מהותה של מצוות התפילה – שאדם יבקש על צרכיו מאת הקב"ה. מדוע אם-כן פונים בבקשות ברכה אל צדיק? משום שבדרך זו אנו מבקשים להסתייע בזכותו של הצדיק, שתפילותיו נשמעות יותר במרומים. על כוחם הגדול של הצדיקים אנו למדים מהנאמר "צדיק גוזר והקב"ה מקיים".

אין להתספק בכתיבת מכתב, או פ"נ, לרבי או לכל צדיק אחר. בנוסף לכך יש לאדם להתפלל לקב"ה ולבקש את צרכיו ממנו, ואף לתת כסף לצדקה לזכות המבקש/ת.

אנשים מכל קצוות תבל כתבו לרבי מכתבים בכל נושא. החל מבקשות ברכה להחלמה ממחלות, להתברך בילדים, לקבל עצה בעניני פרנסה, וגם, כמובן, שאלות בתורה, הלכה ומנהג.

גם כיום

גם כיום ממשיכים לכתוב אל הרבי. אמנם כיום איננו יכולים לקבל תשובה מהרבי כפי שזכינו בעבר, אבל הרבי משיב לנו בדרכים אחרות. הרבי עצמו, אחרי הסתלקות חותנו – הרבי הקודם, הורה לחסידים להמשיך לכתוב לרבי ו"הרבי כבר ימצא דרך להשיב".

בפועל, אנו רואים גם כיום, ואולי אף יותר מבעבר, כי הפונים לרבי זוכים לברכה וישועה. אין הכוונה רק לאנשים שמבקשים ברכה לרפואה, או ברכה לילדים וכיוצא-באלה. אנשים שפונים בבקשת עצה, אף הם נענים בדרכים מופלאות.

כך כותבים לרבי:

יש לציין במכתב את השם היהודי המלא של הפונה, וכן את השם המלא של אמו. אין צורך לכתוב את שם המשפחה ואף לא את הכתובת. אם הפונה מבקש עבור כמה אנשים, יש לציין את השמות, כאמור, של כל אחד ואחת מהנזכרים במכתב.

כאשר כותבים "פדיון נפש", פותחים את המכתב בסגנון המקובל להלן: "אנא לעורר רחמים רבים עבור (שמות האנשים ושם אמם) ל (מהות הבקשה), וחותמים במילים "המעתיר (שמו הפרטי של הכותב ושם אמו)".

ניתן לעלות על ציונו של הרבי ולקרוא על הציון את הבקשות. אחרי קריאת הבקשה קורעים את המכתב לגזרים ומניחים על הציון. נוהגים להדליק נר על הציון וכן מנהגים נוספים, עליהם תוכלו לקרוא באתר ה"אוהל".

ניתן לשלוח את המכתב, פדיון-הנפש, בכמה אופנים:

• לכתוב מכתב ולשלוח אותו ל"בית חב"ד" הסמוך לציונו הקדוש של הרבי. פעילי בית חב"ד מקבלים את המכתבים וקוראים אותם על ציונו של הרבי. זו הדרך שהרבי בעצמו הורה לחסידיו אחרי הסתלקות הרבי הקודם, כאמור. ואמנם, במשך כל שנות נשיאותו היו חסידים כותבים לרבי, ורבות היה הרבי מסתפק בתשובה בת שלוש מלים: "אזכיר על הציון". אחת לשבוע, כאשר הרבי היה נוסע לקבר חותנו, היה לוקח עמו שק גדול של מכתבים שהצטברו במהלך השבוע וקורא את כל הבקשות על הציון הקדוש.
   
• במכתב מראש-חודש שבט תשי"א, התייחס הרבי לאופן כתיבת וקריאת פ"נ (="פדיון-נפש") אל הרבי הקודם זי"ע, ביום ההילולא שלו (החל בי' בשבט):
   
  "..אלו שזכו להכנס ליחידות, או על-כל-פנים לראות את פני כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ – יצייר עצמו, בעת קריאת הפ"נ, כאלו עומד לפניו. להניח הפ"נ אחר-כך בין דפי מאמר, קונטרס וכו' של תורת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ. ולשלחו (אם באפשרי – בו ביום) על מנת לקראותו על ציון שלו".
   
  רבים הנוהגים כך כיום, המכניסים את פדיון-הנפש שלהם בספר של הרבי, מוצאים תשובה לשאלתם בדף האקראי בו הניחו את מכתבם, או באחד העמודים האחרים בספר. ואולם, לרואים בכך תשובה לשאלתם, חשוב להדגיש, כי בהתאם להצעת הרבי שכל אחד יקיים את הוראת חז"ל "עשה לך רב", מומלץ להתייעץ עימו, או עם משפיע חסידי, בקשר למה שנראה כתשובה לשאלה. מכל מקום, הרוצים לנהוג כמצוות הרבי, לא יסתפקו בהכנסת הפ"נ לספר של הרבי, אלא ישלחו אותו גם ל'ציון' של הרבי על מנת שיקראוהו שם.

כתובת ה"אוהל":

 Addres: 226-20 Francis Lewis Blvd
Cambria Heights, NY 11411 U.S.A.

מספר הפקס ב"בית חב"ד" שבאוהל:  723-4444 (718) 1+

כתובת האימייל: E-mail: ohel@ohelchabad.org

מספר הטלפון: Tel.:  +1 (718) 723-4545

אתר ה"אוהל": https://www.ohelchabad.org/?lang=he

התוכן באדיבות:
צעירי אגודת חב"ד
© כל הזכויות שמורות