בית חב"ד זכרון יעקב

העלייה 21, זכרון יעקב

זמני תפילות

א׳ - ו׳: שחרית: 08:30 | מנחה וערבית: בזמן
שבת: שחרית: 09:15

הבשורה של חומש 'שמות'

בשבת הקרובה נקרא את פרשת 'פקןדי ונסיים בע"ה את ספר "שמות" שהוא הספר השני מתוך חמשה חומשי תורה. זו בהחלט הזדמנות מתאימה לסכם בכמה מילים את מהותו של ספר זה עליו אמרו חז"ל 'ספר ואלה שמות, שבו יצאו ישראל מאפילה לאורה'. מהי המשמעות עבורנו?

באחד מבתי העסק בארצות הברית עבד גרפיקאי יהודי בשם יחזקאל. באחד הימים עבר העסק לבעלות חדשה, וחלק מהעובדים, וביניהם גם יחזקאל, פוטרו.

עברו מספר חודשים, יחזקאל עדיין לא הצליח למצוא מקום עבודה חילופי. הוא התחזק באמונה ותקווה שבוודאי הקב"ה ימציא לו פרנסה בקרוב., והחליט לקבוע שעורי תורה בכל בוקר וערב, כדי שיהיה 'כלי ראוי' לברכת ה'. כך עברו עוד מספר שבועות, ועל אף שעדיין לא ראה כל שינוי לטובה, הוא קיבל החלטה נחושה להתמיד בקביעות הלימוד ולא לבטלו בשום מחיר.

יומיים לאחר ההחלטה, הוא הבחין במודעה שחברה גדולה מחפשת גרפיקאי מומחה ! הוא מיהר לשלוח קורות חיים, וכבר באותו יום קבעו לו ראיון עבודה ליום המחרת. אך השעה שנקבעה הייתה בדיוק שעת השיעור.

היה זה עבורו 'ניסיון' לא פשוט… על אף שחשש להפסיד את ההזדמנות שכה ציפה לה, הוא אמר לנציג החברה, שלא יוכל לבוא בשעה שנקבעה לראיון, מאחר שאינו מוכן להפסיד שיעור תורה. להפתעתו, השיב האיש באדיבות, שאין שום בעיה לקבוע לשעה מאוחרת יותר.

ואכן, למחרת, מיד לאחר השיעור, יצא יחזקאל ברכבו לכוון העיר. לפתע הוא חש ריח של פלסטיק שרוף. הוא כמובן עצר את הרכב, ויצא לבדוק את מקור הבעיה. משלא מצא דבר, הוא חזר וניסה להניע, אך הרכב נותר דומם לחלוטין… יחזקאל היה 'לחוץ' מאוד, אך הלחץ לא עזר, הרכב פשוט לא זז. וכך הוא עמד כשעה וחצי בצדו של  כביש שומם וחיכה למושיע. הסוללה בנייד כבר נגמרה… ולבו נחמץ על הפגישה החשובה שהפסיד. הוא נשא תפילה בליבו והתחזק באמונה שבוודאי הכול לטובה.

לפתע עצר לידו רכב יוקרתי מאד. 'מה הבעיה' ? שאל הנהג. וכששמע שרכבו 'נתקע' והוא לחוץ להגיע בדחיפות לעיר, הציע לו טרמפ עד הכניסה לעיר.

תוך כדי נסיעה התפתחה ביניהם שיחה. הנהג סיפר שמסיבה לא מובנת הוא סטה מדרכו לפנייה לא נכונה, וכך  הגיע לכביש הנידח ב'טעות'.

ויחזקאל סיפר שהוא גרפיקאי מנוסה, וכבר כמה חדשים הוא ללא עבודה. והיום הוא היה בדרכו לראיון בחברה מסוימת, וקיווה להתקבל לעבודה.

כשהנהג שמע שהוא גרפיקאי מנוסה, הוא ממש קפץ ממקומו בהתפעלות. וסיפר ליחזקאל שהוא מנכ"ל של חברה מסוימת, ובדיוק יום קודם לכן, הוא נאלץ לפטר את הגרפיקאי שעבד אצלו, ועתה הוא זקוק בדחיפות לגרפיקאי.

הוא היה בהתפעלות עצומה איך ההשגחה העליונה מובילה אותו, שבדיוק היום הוא טעה בדרכו, כדי לפגוש על שוליו של כביש שומם, גרפיקאי בעל ניסיון שעומד ומחכה לישועה…

הוא הציע לו להגיע לחברה שלו לבחון את כישוריו בגרפיקה.

ואכן, אחר שבחן את תיק העבודות שלו, ואת היכולות שהיו לו בסוג העבודה שנדרש אצלו בחברה, הוא קיבל אותו לאלתר לעבודה.

עכשיו היה ברור אפילו בעיני בשר ודם, שהקב"ה טוב ומטיב לכל.

תנאי העבודה והשכר שקיבל בחברה הזאת היו טובים לאין ערוך מהעבודה שיכול היה להשיג בראיון ש'הפסיד'.. ('בסוד שיח' לפרשת ויקהל)

בשבת הקרובה נסיים בע"ה את ספר "שמות". הוא הספר השני מתוך חמשה חומשי תורה. זו בהחלט הזדמנות מתאימה לסכם בכמה מילים את מהותו של ספר זה.

חז"ל מגדירים לנו בכמה מילים, את ענינו המיוחד של כל אחד מספרי התורה. ואודות הספר השני הם אומרים, 'ספר ואלה שמות, שבו יצאו ישראל מאפילה לאורה',

ננסה להבין את עומקם של הדברים,

אמנם יש בספר זה תיאור ארוך ומפורט על יציאתם של בני ישראל מהאפילה של מצרים לאור הגאולה, אבל יש בספר זה גם פרשה שלימה, המתארת את מצבם בתוך אפלת מצרים, על הקשיים והסבל שהיה מנת חלקם תחת שלטון פרעה. ולא ברור, איך אפשר לכלול גם פרשה זו תחת הכותרת, 'שבו יצאו ישראל מאפילה לאורה' ?

בפסוקים האחרונים המסכמים את ספר שמות, מספרת התורה שבמהלך 40 שנה שהיו בני ישראל במדבר, היו תקופות שבהם חנו במקום אחד, והיו מצבים שבהם קיפלו את הכול ונסעו והתקדמו לכיוון ארץ ישראל.

איך ידעו בני ישראל, מתי צריך לחנות ומתי להתחיל במסע ?

היה להם סימן מובהק בדמותו של 'ענן' אלוקי. כשהענן היה שוכן על המשכן, היה זה אות וסימן על חנייה, וכאשר הענן עלה מהמשכן,  התכוננו בני ישראל למסע. וכלשון הפסוק, 'וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן, יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּכֹל, מַסְעֵיהֶם. וְאִם לֹא יֵעָלֶה, הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ'.

אך כשמגיעים לפסוק האחרון, שהוא חותם ומסכם את כל ספר שמות, כתוב דבר שנראה הפוך לגמרי מהפסוקים שלפניו… בו כתוב שדווקא בעת המסעות היה הענן על המשכן ! כנאמר, 'כִּי עֲנַן ה' עַל-הַמִּשְׁכָּן… בְּכָל-מַסְעֵיהֶם'.

איך אם כן, ניתן לגשר בין שני הפסוקים הסותרים, לכאורה. בין מה שכתוב במפורש שבעת המסע, הענן לא היה שוכן על המשכן ובין הפסוק בו מתואר שהענן שוכן על המשכן בעת המסעות ? ובמיוחד, לא ברור על איזה משכן שכן הענן בעת המסע, שהרי הכול היה מקופל ומכוסה ?

מסתבר שבספר שמות, יש בשורה עצומה !

יהודי צריך לדעת שכל שלב בחייו הפרטיים או בחיים הכלליים של בני ישראל, הוא בעצם תהליך המקדם למטרה אחת –  יציאה  מאפילה לאורה ! גם התקופה הקשה שבה היו עם ישראל בשעבוד תחת פרעה, הוא, למעשה, חלק מתהליך ה'גאולה'.

וכמו כן, כל החניות והעצירות שהיו במהלך 40 שנה במדבר, לא נחשבות לעיכוב בדרכם, או חוסר התקדמות מהמסע לארץ ישראל. להיפך, גם התקופות הללו נחשבות בתורה חלק מ'כָל-מַסְעֵיהֶם'.

איך יתכן הדבר ? הרי זה בכל זאת עצירה, שלפעמים גם מורגשת כנסיגה מהתוכנית או, לפחות, כדחייתה ?

תקופת הגלות נקרא בקבלה "סוד".

לנו אין הבנה מדוע חייב להיות מצב של גלות, ומה התועלת בקשיים הכלליים או הפרטיים בעם ישראל, אנו בהחלט מתפללים בכל יום לצאת מאפילה לאור גדול ולזכות כבר לגאולה האמיתית והשלימה,

אך אחרי שהקדוש ברוך הוא קבע, שהאפשרות להגיע לימי האור של הגאולה, עוברת דרך מסלול ימי ה'גלות', זה מאפשר ליהודי להביט באופן אחר על תקופות אלו,

צריכים להבין שה'עצירות' הם באמת חלק בלתי נפרד מהמסע וההתקדמות לגאולת עולמים, בדיוק כמו שקלקול המכונית של יחזקאל היה שלב חשוב בהתקדמותו להתקבל במקום עבודה טוב ונוח…

יהיו הדברים מוקדשים לע"נ השליח הראשון של הרבי לנהריה, הרב ישראל בוטמן ע"ה. שנלב"ע בו' אדר שני ה'תשע"ד.

מערכת האתר

השאירו תגובה