עברית

השיעבוד הגדול עליו אנו קוראים בפרשת השבוע בו השתעבדו עם ישראל במצרים, וכפי שהתורה מתארת שהיה "בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה". והשאלה היא: הרי עשיית הלבנים הייתה חלק ובכלל "כל עבודה בשדה" ולמה זה התורה כותבת זאת בנפרד?

אין ספק שגידול משפחה ברוכת ילדים מחייב השקעת משאבים אנושיים וכלכליים גדולים יותר, אך דווקא בימינו יש מערכות תומכות, שמקילות את המעמסה מעל ההורים. לוּ הייתה המדינה משקיעה יותר במערכות אלה ולצד זה מטפחת את ערך הילודה, יכולנו להגדיל בנקל את האוכלוסייה היהודית באמצעות 'עלייה פנימית'. זו גישה יהודית חיובית להתמודדות עם הסכנה הדמוגרפית, בבחינת "וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ".

בשבת הקרובה נקרא בתורה שוב על צוואתן של שפרה ופועה לכל נשות ישראל, זוהי גם המצוה הראשונה בתורה: להגדיל את הבית היהודי

הרב קלמנסון ניסה את מזלו: "יש רבי בניו יורק וקוראים לו הרבי מליובאוויטש", פתח את השיחה, "עכשיו מתארגנת קבוצת זוגות שלא זכו לילדים עד עכשיו ומבקשים ממנו יחד ברכה ללידת ילדים. אולי אתה מעוניין להצטרף?"

ואתה שואל את עצמך: מה קורה כאן? מצד אחד נעשים מאמצים אדירים כדי להביא עוד ילד לעולם, ומצד שני גודעים בהינף-יד את חייהם של עשרות-אלפי עוברים? אחת מהשתיים: או שהמאמצים הללו נעשים בגלל קדושתם של חיי אדם, ואז לא מובן כיצד מקפדים את פתיל חייהם של רבבות עוברי-אנוש?

כבכל הצומות לא הצער והאבל הם העיקר, שהרי דיה הצרה שהייתה בשעתה. עיקר התענית ותכליתה לעורר לבבות ולפתוח דרכי תשובה. ידוע מאמר רז"ל כי "בכל דור שאין בית המקדש נבנה בימיו, מעלין עליו כאילו החריבו", לפי שבכוחו של כל דור לעורר עליו רחמי שמים. ובמה? בתיקון עוונות ראשונים. ולכן דוקא בימים אלו אנו עוסקים בהתעוררות רוחנית וקבלת החלטות טובות.