עברית

על אימא אחת שאפשר להכתירה בתואר "מלכת העולם בוויתורים".. וויתורים מבחירה שהם עוצמה אמיתית.. לרגל י"א בחשוון – יום פטירתה של רחל אמנו…

ערב שבת. בתי היהודים בעיירה הקטנה לובשים תכונה של הכנות לשבת. ריח תבשילים נודף מכל עבר. ילדים וילדות לבושים בבגדי השבת, מצפים לשעה שבה יצעדו

לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך.. זהו הציווי האלוקי הראשון ליהודי הראשון, אברהם אבינו.. האם לא היינו מצפים שיהיה משהו קצת יותר רציני מאשר ציווי על מעבר דירה? ואם כבר הוא מצווה עליו לעבור דירה שיספר לו קצת על הסביבה החדשה, על המקום שאליו הוא הולך להגיע, על השכנים שיהיו לו ובמקום זה כל הציווי עוסק רק במקום שממנו הוא יוצא?

כולנו רוצים להיות ראויים לבונוסים האלוקיים. כולנו מעוניינים שאת המתנות שמעניק לנו הקדוש-ברוך-הוא לא נקבל כעניים ממש בפתח, אלא שנרגיש, לפחות חלקית, שעשינו משהו להיות ראויים להן

בליל ו’ מרחשוון תשנ"ב (13 באוקטובר 1991) הרב הראשי לישראל ה’ראשון לציון’ – הרב מרדכי אליהו הגיע לביקור המפורסם אצל הרבי, היה זה ביקורו האחרון אצל הרבי.

במוצאי שמחת תורה נהג הרבי לחלק מהיין שבכוס עליה ערך את ה'הבדלה' לציבור הרחב, מעמד המכונה 'כוס של ברכה'. בשנת תשמ"ט נכח שם החזן צבי צצקס, מיוצאי ברית המועצות שהייתה אז סגורה ומסוגרת. לבקשת הרבי החל החזן לשיר שיר יהודי אותנטי ברוסית..

"מאחר ואין לה רגליים משמש היהודי רגליים לספר התורה ומוליכו סביב הבימה כמו רגליים המוליכות את הראש…"

ניגון וריקוד "הופ קוזאק" מיוחס לסבא הנודע משפולי. ניגון זה נהג הרבי מליובאוויטש לשיר גם בשמחת תורה ומיוחס למעשה חסד הכרוך במסירות נפש של הסבא משפולי

כשיהודי רוקד עם ספר-התורה, זה הרגע שבו מתגלה מהותו האמיתי. פתאום הוא מרגיש שגם הוא יהודי, שגם הוא אוהב את התורה