עברית

פסח שני העניק להוויה החסידית את אחד הפתגמים החשובים, המשמשים גם הוראת-דרך בחיי היום-יום – "לעולם לא אבוד"

הוריי נתנו לי שם שגורם לי אי-נוחות, ואני מעוניין בשם מקובל יותר. האם מותר לי לשנות את שמי?

בפרשתנו התורה מפרטת את גבולות הארץ: "זאת הארץ אשר תיפול לכם… ארץ כנען לגבולותיה". בעיון בפירוש רש"י אנו מבחינים בדבר הטעון הסבר: בעוד התורה משתמשת

פרסום הפשע הופך אותו לחלק מהמציאות, ועלול לדחוף בני-אדם שעומדים על הגבול – לחצות אותו. אלימות לצורכי בידור – ודאי שאין לה מקום.

לא אחת נתקלים אנו במציאות בה אנו נשאלים שאלה כלשהי שאין לנו אליה מענה מיידי. מביני דבר יידעו תמיד לומר 'איני יודע', אולם הם כלל לא יסתפקו באמירה זו ותמיד הם יוסיפו 'אחפש ואמצא מענה לשאלתך'.

בפשטות, היה המבול עונש על חטאי העולם. אולם תורת החסידות מגלה בו משמעויות עמוקות יותר, הקשורות להכנת העולם למתן-התורה ואף לגאולה העתידה.

הבין היהודי כי מצבו בכי-רע, והחל לבכות ולהתחנן על נפשו, אך ללא הועיל. רק לומר וידוי הרשה לו העגלון, והיהודי החל לשפוך את שיחו.