העלייה 21, זכרון יעקב
א׳ - ו׳:
שחרית: 08:30 | מנחה וערבית: בזמן
שבת: שחרית: 09:15
כינוס השלוחים תשפ"א בעידן קורונה, שנערך השנה במתכונת וירטואלית, עורר עניין רב בתקשורת • הרב מוני אנדר מדוברות חב"ד, שוחח בבוקר שאחרי עם נועם זיגמן מ'קול חי', ושיתף בתחושות..
הייתה התרגשות באויר הכיתה. אבל אז, ילדה אחת הרימה יד ושאלה בתמימות: 'בני ישראל, אכן חטאו אז. אבל אני, אני לא עשיתי שום דבר לא טוב במשך השנה. על מה עלי לבקש סליחה?'
כדאי מאוד להיזכר בדמותם של יהושע וכלב, הניצבים בודדים מול העם כולו. עם ענק וזועף הרוגם אותם באבנים, אך הם אינם מתבלבלים, זקופי קומה הם עומדים ניצבים אל מול הרוב המשולהב – ולמרות מיעוטם מכריזים בגאון: "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכל נוכל לה"!
מה יותר רע ליהודים: תאי גזים או תהליך ההתבוללות? שני סיפורים ותובנה אחת ליום הזכרון לשואה ולגבורה
להיות מוכנים זה טוב. אבל, האם אנחנו מוכנים גם לטוב כפי שאנו מנסים להיות מוכנים לרע?
הצעיר רק חייך אליי ואמר: "אחי, עזוב אותי מכל השטויות האלה. אנחנו עכשיו בטיול, תן ליהנות. מה זה משנה ימין או שמאל? כולנו יהודים" • הרב נחמיה וילהלם ב"בלוג שליחות" מתאילנד שאחר הצונאמי
אזהרה! סוללה חלשה! נא להחליף או לטעון … כעת, אין לך מושג מהו האירוע, איפה הוא מתקיים, היכן אתה נמצא ואיך אתה מגיע.
"אני בן 82, אאמינו לי, האמנתי לדודה שלי, אני עדיין מאמין לה! אני עדיין מחכה, 80 שנה ואין יום שאני לא מחכה!…
גיל-עד, נפתלי ואייל היו אלמונים עבור רובנו עד לפני שבוע, וכעת כולנו יודעים מי הם, מי הם הוריהם, ואפילו את השכנים המיוחדים שלהם אנו כבר מכירים. ואני רק שואל את עצמי בשקט, האם נדע להיות פוגרומיסטים גם בלי פוגרום?
מדדנו תחפושות אצל סורנדה החייט הנפאלי, שבנו הביתה, חיברנו כיסא לכיסא – המחזנו את סיפור המגילה. הרכבנו רכבת קטנטנה, ושרנו את שירי פורים.. ואז התקשרה חברתי, שליחה במקום מבודד, ושאלה: "אולי נחזור הביתה?". ברגע של משבר, נזכרתי באסתר המלכה