אנשים מבוגרים ומשכילים נוטים לעיתים לסכך את עצמם ללא צורך בתיאוריות מורכבות ומפותלות, בשעה שכל מה שדרוש להם הוא מחשבה פשוטה וישרה של ילד
איזוהי עבודה שבלב זו תפילה
מונולג עיתונאי. מרתק וייחודי. עכשיו לג' בתמוז
אמנם הטעם הפשוט לאכילת מצה מבואר בהגדה: "על שום שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ", אולם, הדקדוק הקפדני בשמירת המצה מחימוץ והאיסור החמור של "חמץ – בפסח" מורים שיש ב"מצה שמורה" הרבה יותר מ"סתם מזכרת"..
אם באמת אתה שואל "למה לא לימדו אותנו את כל זה בבית הספר?!…" במקום "לבכות על חלב שנשפך" למה שלא נעשה משהו, נלמד עכשיו. כל החיים הם בית ספר, אתה יכול ללמוד עכשיו!
אנחנו המדינה היחידה בתבל שאויביה מדברים בגלוי ובמפורש על הצורך להשמידה. קיומנו הוא נס מתמשך, שעוצמתו גוברת עם חלוף השנים, והוא גם מחייב אותנו להכרת-תודה הולמת
נהרות אדם שטפו את הדרכים המובילות לכותל המערבי, למערת המכפלה ולקבר רחל. זו הייתה ההתרגשות הטבעית של בנים השבים לארצם, "ושבו בנים לגבולם"
באקלים התרבותי החדש רוח ה'מוסריות' היא הנישאת ברמה, עד שגם המורשת היהודית כבר עומדת למשפט. מי שאינם מבינים את סיפור נס פורים תוהים למה תלו את המן ובניו
אם תנצח, גם תזכה בתחרות וגם תחזור לנהל את הפונדק. ואם תפסיד.. לא נורא, לפחות לא אצטרך להמשיך לפרנס אותך במרתפי ה"מפואר"…
הציבור הדתי והמסורתי מרגיש תסכול עצום מדרך טיפולם של כלי-התקשורת בכל עניין יהודי
