עברית

באחת השנים, לרגל י"ט בכסלו – יום חגו של בעל התניא, חילק הרבי מליובאוויטש את ספר התניא לכל אחד ואחת

בעוד רבי דובער מליובאוויטש התבונן בתפילה בתיבות "וכל קומה לפניך תשתחווה", התבונן אביו ב'סטענדער' ♦ למה?

"אתה בוודאי מכיר את סיפור חייו של בובי פישר, שמזה זמן לא שומעים עליו דבר", כותב הרבי במכתבו באנגלית לשמואל רשבסקי.

מאות אלפי הנוסעים בקווי הרכבת באיזור המרכז, זוכרים אותו עובר במעברי קרונות הרכבת מנוסע לנוסע ומציע לכ-ו-ל-ם, אבל לכולם, מטבע של שקל ומבקש לשלשלה לתוך קופת הצדקה. גם מאות אלפי העוברים ושבים ברח' מאז"ה, במרכז תל אביב, מכירים וזוכרים את היהודי החביב ממסעדת "ישורון" הוותיקה, אך מעטים המה, היודעים באמת על "רווחיה הגדולים" ועל "זן" הקליינטים הפוקדים אותה דבר יום ביומו.

לפתע קם אחד מהחבורה ופנה אל חבריו: "ראיתם חוצפה?! קודם רוקן את כיסינו ועכשיו הוא מטיף לנו מוסר". האיש החצוף הישיר מבט אל רבי עקיבא איגר והטיח בו: "היה עליך לשנות את הסדר – תחילה לומר מוסר ורק אחר-כך לבקש כסף. או-אז היית יוצא מכאן בלי פרוטה שחוקה!"…

אישה אחת באה לפני הבעל שם טוב (שיום פטירתו חל בשבועות) וביקשה ממנו כשדמעות בעיניה, שיברך אותה, שתזכה ללדת בן.   "סעי לביתך", אמר לה

הרבי מליובאוויטש במכתב מיוחד על מודל מנצח של זוגיות. כל מה שנדרש זה אישה חכמה ובעל ששומע בקולה…

"אמור לי", פנה אל ר' זלמן, "האם אתה זוכר את שם בית-הכנסת שבו נערכה בר-המצווה?". "ודאי שאני זוכר", השיב ר' זלמן, "הוא נקרא 'רש"י שול' [=בית-הכנסת רש"י]". עוד שאלה ושתיים ומפיו של ר' דוד נפלטה קריאה: "אני הוא הילד".

כהרגלי מצאתי לי פינה שקטה על הקרון, כדי לשבת ולהכין את המכתב השבועי, אלא שאז נגשה אלי סטודנטית עם פנים מוכרות ואמרה 'הרב וישצקי, אתה זוכר אותי?'. נזכרתי מיד, זו הייתה רעבעקה ● בלוג

בשבת הקרובה, יחול יום י"ח באלול, יום הולדתם של שני המאורות הגדולים – רבי ישראל בעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות, ואדמו"ר הזקן – רבי שניאור זלמן מליאדי, בעל ה'תניא' וה'שולחן ערוך', מייסד חסידות חב"ד. מה זה אומר לי?