ארבעת המינים מסמלים ארבע קבוצות בעם ישראל. האתרוג יש בו טעם ובנוסף לכך הוא בעל ריח טוב. לכן הוא רומז לאותם יהודים שיש בהם תורה והם גם בעלי מעשים טובים. לעומתו הלולב, בפריו (התמר) יש טעם אך אין בו ריח. והוא מסמל את תלמידי החכמים העוסקים כל היום בלימוד התורה ולכן אין להם הזדמנויות רבות לעשיית מעשים טובים.. אם-כן, מדוע אנו מברכים דווקא על הלולב?
כשאנו יושבים בסוכה הקטנה וחוגגים את חג הסוכות אנו זוכרים שלמרות הרעידות והטלטלות, הסוכה הזאת כבר ראתה הכול ועמדה בכול
"רבונו-של-עולם! הרי אנו לפניך כאותו נער תועה, וכי יודעים אנו כיצד להתפלל וכיצד לכוון את הכוונות הטהורות של התפילות?! הא לך כל הסידור, בו מצויות כבר כל התפילות וכל הכוונות. קבל תפילותינו הבאות מעומק הלב ותן לנו שנה טובה ומתוקה!".
על אף שיש לאדם בחירה חופשית, וממילא אף אחריות על מעשיו – צריך לזכור שלאחר הכל, ה' הוא זה שמנהל את העולם, גם את ה'פאשלות' כביכול, שנעשו כנגד רצונו, יש לו בהם אחוזים, כיוון שבסוף על ידם האדם מתעורר בצורה עמוקה יותר לשוב אליו.
עם ישראל נמצא בעליות וירידות רוחניות • זו הסיבה שמשה נצטוה לומר את השירה המעידה ונותנת תוקף נצחי לדברי הברית בכל הדורות ובכל המצבים בהם ימצא עם ישראל • פרשת השבוע ועיניניה מוגשים בלשון קלה וברורה
יום-הכיפורים הוא יום החתימה, שבו נחתם דינו של האדם ושל העולם למשך השנה הבאה. זה יום קדוש, שבזכות הקדושה העצומה שמאירה בו, מתכפרים חטאיו של האדם. אנו, מצידנו, מקבלים את קדושת היום על-ידי הצום, התפילה והתשובה.
ערב ראש השנה לשנת תשפ"ג המצטיינת ביחודיותה כשנת "הקהל" • רעיון מעובד ממכתב שכתב הרבי לקראת שנת תשכ"ז (1967) שהייתה אף היא שנת הקהל, בו מסביר הרבי את חשיבותה של השנה הזו.
האם ראש השנה הוא יום של שאיפה רוחנית או של בקשות חומריות? • מדוע נגזרה על עם ישראל גלות בין העמים? • ומדוע דווקא התשובה מביאה לקיבוץ גלויות? • שיעורו המיוחד של הרב יואב אקריש לקראת ראש השנה.
את פרשת השבוע, פרשת ניצבים, קוראים תמיד לפני ראש-השנה. רמז לכך אנו מוצאים בתחילת הפרשה: אתם ניצבים היום כולכם – היום, הוא יום הדין הגדול ובכדי להיות ניצבים, בעמידה בטוחה, חייבים להיות מאוחדים באופן של ניצבים כולכם, כל העם, ללא יוצא מן הכלל • פרשת השבוע מוגשת בלשון קלה וברורה
למשמעות השם "ראש השנה" ועל גודל הזהירות המיוחדת המתבקשת בקדושת וייקור הזמן של ראש השנה..
