עברית

לא החג הוא היעד והמטרה, אלא דווקא ימי החול הרגילים והאפורים. החג לא בא אלא להפיח רוח של קדושה והתעלות בתוך ימי החול והשגרה. המשימה האמיתית מתחילה עכשיו

שקטו הסערות נרגעו הרוחות, נכנסנו למן מרירות שכזו, מה שנקרא "השגרה". חודש מרחשוון שמיד לאחרי החגים, נכנסים אנו לתקופת השגרה.. טוב או לא טוב?

כשנכנסים לתיבה – למסגרת של אמונה ובטחון – אפשר לעבור את המבול של צרות הגלות בשלום. אך אל לנו להסתפק בתיבה שלנו, אסור להישאר אדישים מול אסונו של הזולת..

חודשי השנה משולים לקרונות הרכבת שאת כולם מוביל הקטר, הלא הוא חודש תשרי, ממנו אנו שואבים כוחות רוחניים למשך כל השנה. מהו ה"שלל" הרוחני שהרווחנו ב"יריד" החגים בחודש האחרון?

במוצאי שמחת תורה נהג הרבי לחלק מהיין שבכוס עליה ערך את ה'הבדלה' לציבור הרחב, מעמד המכונה 'כוס של ברכה'. בשנת תשמ"ט נכח שם החזן צבי צצקס, מיוצאי ברית המועצות שהייתה אז סגורה ומסוגרת. לבקשת הרבי החל החזן לשיר שיר יהודי אותנטי ברוסית..

ניגון וריקוד "הופ קוזאק" מיוחס לסבא הנודע משפולי. ניגון זה נהג הרבי מליובאוויטש לשיר גם בשמחת תורה ומיוחס למעשה חסד הכרוך במסירות נפש של הסבא משפולי

"מאחר ואין לה רגליים משמש היהודי רגליים לספר התורה ומוליכו סביב הבימה כמו רגליים המוליכות את הראש…"

כשיהודי רוקד עם ספר-התורה, זה הרגע שבו מתגלה מהותו האמיתי. פתאום הוא מרגיש שגם הוא יהודי, שגם הוא אוהב את התורה

עם סיומם של חגי תשרי ובשיאם שמחת תורה, לא פעם ישנה תחושה של חוסר המשכיות, לאחר שיא של הזמנים בחוויות רוחניות, נראה כי משהו נקטע בשיאו ומשהו "מוריד" אותנו בחזרה להתחלה.. ל"בראשית", מתוך תחושה של אם אין עם מה להמשיך.. אז, נתחיל מחדש.

שבעה 'אושפיזין' (אורחים) נאמנים יורדים מגן-העדן היישר לסוכה, וכך המקיים מצוות ישיבה בסוכה זוכה לגילוי פני ה'שכינה'..