הכתבים האבודים
לפתע נשמעו יריות. הם עזבו הכול בעגלה ונסו על נפשם. רק בנס לא נפגע איש. זה היה בליל הנר החמישי של חנוכה
העלייה 21, זכרון יעקב
א׳ - ו׳:
שחרית: 08:30 | מנחה וערבית: בזמן
שבת: שחרית: 09:15
לפתע נשמעו יריות. הם עזבו הכול בעגלה ונסו על נפשם. רק בנס לא נפגע איש. זה היה בליל הנר החמישי של חנוכה
אתה מבין שיש לעלות שליבה בסולם אבל אין כוח. הראש מבין שיש להתקדם, אבל הלב רק רוצה קצת שקט • זווית אישית עם הרב זלמן וישצקי, שליח הרבי בבאזל שוויץ,
תורת החסידות בכלל ותורת חסידות חב"ד בפרט לא נועדו לחסידים בלבד. האור הגדול הזה נועד לכל עם-ישראל, ועל- כן י"ט בכסלו הוא חגו של כל יהודי
נגנים בזמנים מיוחדים בלבד, כמו בחופה ובימי רצון מיוחדים. ניגון זה חובר על-ידי רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא ומייסד חסידות חב"ד. יש בניגון ארבעה חלקים (ומכאן שמו 'ארבע בבות'), המכוּונים כנגד ארבעת העולמות העליונים – אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, וכנגד ארבע אותיות שם הוי'ה. אדמו"רי חב"ד אמרו: "כששרים את הניגון הזה בטהרת הלב, לאחר הכנה ראויה – אפשר לפעול ישועה"
התוועדות או, אם תרצו, פאַרברענגען (ביידיש: להתענג בצוותא)… קשה לתאר בכמה מילים אבל בכל זאת.. 'מה שהתוועדות חסידית מסוגלת לפעול לא יכול לפעול אפילו מלאך מיכאל..' ♦ התוועדות על קצה המזלג
"איך האדמו"ר הזקן הצליח להכניס הקב"ה כל-כך גדול לתוך ספר כל-כך קטן?" שאל רבי זושא מאניפולי.. הלימוד בספר התניא שייך לכל אחד, וכל אחד ואחד יכול להוציא מספר התניא את "כל התשובות על כל השאלות", ויכול להוציא ממנו "עצה נכונה לכל דבר הקשה עליו בעבודת ה".
"וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען" – לאחר שעבר תלאות רבות, כפי שקראנו בפרשיות השבוע, החליט יעקב להשתקע בארץ גושן בתקוה שימצא בה מנוחה ורוגע. אך רבות מחשבות בלב איש… • פרשת השבוע ועיניינה מוגשים בלשון קלה וברורה
י"ט כסלו הוא חג גאולתו של האדמו"ר הזקן מיסד חסידות חב"ד ובעל התניא והשולחן ערוך רבי שניאור זלמן זצ"ל שנחוג מאות שנים בקרב חסידי חב"דבפרט והעולם היהודי בכלל – הנה סיפור המאסר והגאולה בקצרה.
יעקב אבינו מנהל את מלחמתו בעזרת אסטרטגיה ותכנון, ניהול משאבים, פיקוד ואומץ לב מתוחכמים מה אנו במאה היום אכן נוכל לישם • פרק ב"הלכות" מלחמה, וזה לא מה שאתם חושבים..
תורת החסידות משולה לפחם, משום שכמו שהפחם מספק אור וחום חיוניים לגוף, כך החסידות מספקת אור וחום רוחניים החיוניים לנשמה. ותורת החסידות משולה גם לפנינים, שאינן צורך חיוני קיומי, אלא הן מיועדות לקישוט וליופי. בנמשל, מקביל אליהן לימוד חסידות בכמויות גדולות ואיכותיות, כזה שאמנם לא מחויב לקיומה של הנשמה, אך הוא 'מקשט' אותה באופן מיוחד.