עברית

מי אינו זוכר את הימים שבהם ישבו האחיות ב’תחנה לבריאות האם והילד’ ועסקו ב’תכנון המשפחה’?… כיום, כאשר עשרה ילדים במשפחה חרדית אינם תופעה נדירה, קשה להיזכר בשנים שבהן היה ניתן למצוא משפחות כאלה רק במאה שערים וסביבותיה. ד"ר אלי שוסהיים, יו"ר אגודת ’אפרת’ לעידוד הילודה.

אנו צריכים להזכיר לעצמנו כל יום מחדש: הילד שנמצא תחת אחריותנו. בין אם נרצה ובין אם לא נרצה, יש לנו אחריות על טיפוח הסביבה והענקת הערכים היסודיים, שילוו את הילד הזה לנצח נצחים.

הוא נולד בירושלים למשפחה חילונית. כאשר עלה לכיתה א' משפחתו חזרה בתשובה והשתייכה לציבור הליטאי. מסלול לימודיו היה שגרתי ככל ילד חרדי. הוא למד בתלמוד

עבודת יד. איזה ערך יש לה,בעידן הננו-טכנולוגיה, הכול נעשה בפסי ייצור המוניים. האם כשאנו מייצרים משהו בעצמנו, מכל הלב והנשמה, משהו מהרגשות עובר אל המוצר הדומם?

"הייתי מצית סיגריה ובוכה. התחננתי לקב"ה: 'תן לי פעם אחת להבין מה זה; רוצה לדעת מהי שבת!'". כשהצליח לעשות זאת, לא היה מאושר ממנו.

גיבור הספרון "הקול האבוד" הוא זמיר, ילד פלא שמתרגש לקראת הופעתו כסולן במקהלת בית-הספר. אלא שבחזרה הגנרלית מתרחשת מעידה מביכה שמערערת את בטחונו העצמי.

כל אשר דבר ה’ נעשה ונשמע’ אמרו אז בני ישראל. ’נעשה ונשמע’ נאמר גם אנו בחג השבועות. רק בבקשה, שימו לב לא לבלבל בין ’נעשה ונשמע’ לבין ’תסמונת נעשה ונשמע’.

גיל-עד, נפתלי ואייל היו אלמונים עבור רובנו עד לפני שבוע, וכעת כולנו יודעים מי הם, מי הם הוריהם, ואפילו את השכנים המיוחדים שלהם אנו כבר מכירים. ואני רק שואל את עצמי בשקט, האם נדע להיות פוגרומיסטים גם בלי פוגרום?

יש מיליון ישאלים שעברו לממ"ד, וכשמגיע אליהם או לחיילים צוות עידוד שמפזר כמה מילים של אמונה ותקווה – זו תחמושת של ממש במאבק על רוח העם..