חינוך

בתחום אחד הוא הצטיין ללא גבול. תמיד את פח הזבל הוא הוריד בשמחה אל המכולה הגדולה שבקרן הרחוב עד שכל סובביו קראו לו 'אדון פחימה'

לעצמו הוא יאפשר ללכת בדרכים בלתי מכובדות ומקובלות ואילו מהאחרים הוא ידרוש סדר ומשמעת, עשייה והתקדמות

השוני בתפיסות עולם עשויה במרבית המקרים להוביל שני בני אדם אשר חוו חוויה זהה להתנתב אל עבר מסקנות שונות בתכלית.

האיכר גדל הגוף לא עשה זאת פעם אחת * גם לנו מותר לטעות ולדעת איך מתחילים מחדש כשהענינים מתחילים להסתבך..

ההשוואה הבלתי פוסקת אל יכולותיו והישגיו של הזולת הינה על פי רוב מקור כל רע

יש המוסיפים כהנה וכהנה על כל אירוע שהיה ויותר מכך על זה שכלל לא היה, אוי כמה גדלה מבוכתם אשר מציאות החיים שלהם נפגשת במציאות האמיתית

לבני יש בעיה בלרכוש חברים החלפנו כבר 2 מסגרות על מנת שירכוש חברים אבל שוב הוא נשאר לבד…

הנקודה המבדילה בין שימור מצב ובין התפתחות תהליך של צמיחה, תהליך היכול להביא כל אדם אל פסגות הגבוהות מאלה שהעיז לחשוב עליהן בעברו. האדם מסוגל להפיק מעצמו הרבה מעבר לכל תחזית או מדידה הקובעת את מנת משכלו, הכול תלוי ביכולת ההנעה שלו, ברצון לכבוש פסגות מבלי הבט על חוות הדעת אודותיו

"אשתי לא מרשה לי להיפגש עם חברים…" או "בעלי לא אוהב את חברה שלי". אלו תלונות שאנו שומעים לא פעם. מדוע הקשרים עם החברים, שעד החתונה היו לרוב פשוטים וטבעיים, הופכים להיות מורכבים ומחושבים?

אחת ההבנות העיקריות בהתמודדות עם הגלות האישית והכללית היא ההבנה שלכל דבר יש תכלית וסיבה. שום דבר לא קורה "סתם", בכדי שנסבול. בורא עולם מתכנן בקפידה כל ניסיון וכל התמודדות, וגם אם איננו מבינים, אנו מאמינים שלדברים יש תועלת ומטרה