מעשה שהיה

התובע ניסח את דבריו בארסיות רבה. לבסוף דרש מבית-המשפט במפגיע "להטיל על ראש הפושע עונש הולם ומרתיע –מוות".

לפתע נשמעו דפיקות עזות בדלת. נאלצנו מיד לפותחה. זה היה הוא. הרוצח צמא-הדם, גבוה, לבוש מדים נוצצים

חיש-מהר נגזר עליהם דין מוות. הם הוצאו אל השדה מלוּוים בכיתת יורים. עוד רגע קט וכבר לא היו בין החיים. אך פתאום הגיח מקצה המחנה מפקד רם-דרג, ושאל לפשר הדבר.

"כאשר עברה ההלוויה ליד ביתי ראיתי עמוד אש עולה מהמיטה ומזדקר עד השמים", אמר להם, "כעת אני גם מבין מדוע זכה לכך".

מלחמה פנימית קשה התחוללה בליבו של החייל. כנגד כל השיקולים התעוררה בו בעוז נקודת היהדות. פתאום החליט כי בשום פנים ואופן לא ימיר את דתו, ויהי מה!

עמרם אחז בספר, שהיה אמנם חרוך מבחוץ אך כולו שלם מבפנים …

ההתרגשות אחזה בו, אך מבלי להתבלבל ענה לרבי בבטחון: "כן, לברזיל… אני נוסע לברזיל"… • ידידיו שהמתינו בחוץ חששו שהשתגע: לנסוע לברזיל?! אלא שמאומה לא עזר להם. נותק'ה בשלו: אם הרבי שאלני על נסיעה לברזיל, סימן מובהק הוא שעלי לנסוע למקום זה, ומיד!

באישון ליל שמעה לפתע האלמנה נקישות על חלון הבית. כשהסיטה את הווילון, נדהמה לגלות מולה את בנה. "אנא, אמא, קבלי אותי, אנא"…

ללא אומר ודברים הנחית אגרוף בפרצופי. הייתי בהלם מוחלט. מחמוד החל לחזור לאחוריו, הוא הספיק לפסוע רק כמה פסיעות ופתאום מעד ונפל ארצה על עורפו…