מאת: הרב ברוך וילהלם, בית חב"ד נהריה.
כולנו מכירים את הסיפור הפותח את פרשת השבוע אודות רבקה אמנו שאחרי עשר שנות עקרות, זכתה להרות.
התורה מתארת לנו בהרחבה את שהתרחש בתקופת ההריון, "וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ" – כך כותבת התורה, והדבר גרם לה צער גדול.
למעשה התברר לה באמצעות צדיק הדור ש" שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ".
על מה ולמה היה "המאבק" בקרבה של רבקה בעת ההריון ?
אומרים חז"ל: שכאשר הייתה עוברת רבקה ליד בית מדרש הי' יעקב רוצה לצאת… וכאשר עברה ליד בית עבודת אלילים הי' עשיו רוצה לצאת… פיצול האישיות הזה הטריד את רבקה, וכששמעה שמדובר בשנים, נרגעה.
♦
אם נעמיק להתבונן בסיפור הנ"ל נבין שהנטייה של יעקב לבית מדרש, ברורה ומובנת. הוא היה צדיק גמור מלידה.
אולם הנטייה והמשיכה של עשיו לבתי עבודת אלילים אינה הגיונית ! ומדוע ?
בשלב זה הרי עדיין הי' עשיו עובר בקרבה של אמו רבקה הצדיקה ! ומדובר גם בבנו של יצחק אבינו. איך יתכן שנמשך לדבר שלילי ופסול כ"כ עוד בהיותו בבטן אמו הצדקת ? הייתכן ???
♦
מספר הרב שבתי סלבטיצקי, שליח הרבי לאנטוורפן שבבלגיה:
לפני כשלושים שנה, נודע לי על בחור יהודי שהכרתי, המתעתד לשאת נוכרייה ח"ו.
שוחחתי אתו רבות וניסיתי להסביר לו את חומרת הדבר, אך לא הצלחתי להניא אותו מהמעשה הנורא.
רבנים נוספים ניסו לדבר על ליבו, ביניהם היו גם אלו שניסו להפחידו, ולתאר לו עונשים הצפויים על חטא זה, אולם שום דבר לא גרם לו להסס ולחשוב פעם שניה על הצעד שעומד לעשות.
אחרי אחת השיחות הארוכות אתו, כשמבחינתי "כלו כל הקיצים", הצעתי לו שבנסיעתו הקרובה לארצות הברית, יעבור לקבל עצה וברכה מהרבי מליובאוויטש,
הסדר באותם שנים הי' שבימי ראשון נהג הרבי לעמוד בפתח חדרו שעות רבות, באותם שעות עברו אלפי יהודים וקיבלו ברכה, עצה או דברי עידוד. הרבי אף העניק לכל אחד ואחת דולר לתת לצדקה.
אותו בחור עבר ליד הרבי באחד מימי ראשון, הוא התעכב ליד הרבי זמן קצר ביותר. אך חזר לבלגיה כשהוא מרוגש כולו, עם החלטה ברורה לנתק קשר עם הנוכרייה.
הוא אמנם לא ידע לחזור בדיוק את המילים שהרבי אמר לו אך את תוכן ורוח הדברים שהרגיש הוא בהחלט זכר:
"כל ניסיון שהקדוש ברוך הוא מביא לאדם הוא בעצם סולם. דרכו יכול האדם לטפס ולהתקדם קדימה, אם הקב"ה נתן לך ניסיון קשה כל כך – יש לקנא בך, כי זה אומר שהוא מאמין בך ! וגם נתן לך את הסולם להתעלות באמצעותו. ואתה תהיה מסוגל להתמודד עם הניסיון…"
♦
לכל יהודי יש שליחות אישית במה עליו להתעסק כאן בעולמינו.
ישנם כאלו שיש להם נשמות מיוחדות. הם צדיקים במהותם. ונמשכים בטבעם רק לדברים שבקדושה נטו.
אולם ישנם רבים רבים אחרים שהשליחות שלהם שונה. הם נמשכים בטבעם לתאוות העולם, והצפייה מהם להפוך את הניסיונות לסולם שמרומם אותם מעלה מעלה.
אותה התרוצצות של העוברים עוד בהיותם בקרבה של רבקה, אינם מעידים על ויכוח בין חיוב לשלילה. שם שניהם מייצגים דבר חיובי וטוב.
אלא הם גישות שונות איך להגיע לטוב.
יעקב מגיע לטוב באופן ישיר. לעשיו לעומתו הייתה דרך שונה איך להשיג את הטוב. הייתה לו אמנם נטייה לרע, אך יחד עם זאת ניתנו לו הכוחות הדרושים כדי להתגבר ולכבוש את יצרו.
צריך לזכור שהקב"ה מאמין בכל אחד ואחת.
העמידה בניסיון וההתמודדות וההתגברות על פיתויים הם סולם ההצלחה להגיע לתכלית שבשבילה ירדה הנשמה לגוף.