שמעתי מידידי שליח הרבי לבלגיה ר' שבתי שי' סלבטיצקי שי':
בקיץ של שנת ה'תשל"ה (1975), הייתי תלמיד בישיבת 'תומכי תמימים' שבכפר חב"ד. וכשהגעתי לגיל השידוכים, הציעו לי להיפגש עם בתו של הרב שמואל זילברשטיין מבלגיה.
הבחורה הגיעה לארץ, ואחרי שנפגשנו מספר פעמים החלטנו לבנות יחד בית בישראל. אולם ידוע שחסידים לא סוגרים שידוך גם אם ההצעה נראית הכי מתאימה, עד שמקבלים הסכמה וברכה מפורשת מהרבי.
ואכן, כל אחד מאתנו, בנפרד, כתב לרבי אודות השידוך, וביקשנו הסכמה וברכה.
עברו כמה ימים, ולמחרת ל"ג בעומר התקשר חמי הרב שמואל לאבי ואיחל בשמחה מזל טוב על סגירת השידוך. הוא סיפר שאמש הם קיבלו מענה חיובי מהרבי על ההצעה: "נכון השידוך במאוד מאוד ושיהיה בשעה טובה ומוצלחת".
אבי הגיב באיפוק, ואחר שדיבר איתי על כך, הוא אמר למחותן ר' שמואל, שמאחר שהבחור עדיין לא קיבל מהרבי מענה, לכן צריך להמתין ואי אפשר לסגור השידוך.
חיכינו עוד כמה ימים, וכשהתשובה בוששה מלהגיע, התקשר אבי למזכירות של הרבי כדי לוודא שמכתבנו אכן הגיע לרבי. כי בדרך כלל, הרבי לא הי' מעכב מענה הנוגע לשידוך. ולכן חששנו שמא מכתבנו כלל לא הגיע לייעדו. המזכיר הרב בנימין קליין ע"ה אמר, שהמכתב, אכן, הגיע והוא מונח על שולחנו של הרבי, וממתין לתשובה. כעת כבר היה ברור שעיכוב המענה הוא מכוון.
בינתיים הבחורה חזרה לבלגיה ואני חזרתי ללימודים בישיבה, והשידוך… "תלוי" באוויר, כך עברו עוד מספר שבועות.
באותה תקופה נסע חמי הרב שמואל לארה"ב לרגל עסקיו, ובאותה הזדמנות הוא זכה להיכנס ליחידות לחדרו של הרבי. בין השאר הוא שאל אולי כדאי להתעניין בהצעת שידוך אחרת ? הגיב הרבי ואמר: "מדוע לחפש משהו אחר, הרי יש לכם בידיים הצעה טובה!" וכשאמר לרבי, שהבחור לא קיבל עדיין מענה, ואולי זה אומר שהרבי לא מרוצה מהשידוך? הסביר לו הרבי שלבחור יש אחות מבוגרת ממנו שעדיין לא השתדכה. וצריך לקבל ממנה הסכמה מפורשת שאחיה ישתדך לפניה.
אמר ר' שמואל שעוד מעט יתקשר טלפונית לארץ לברר את העניין. אך הרבי אמר לו, שאין צורך לטלפן. ורק כשיחזור לבלגיה ישלח לה משם מכתב בדואר רגיל, לבקש את הסכמתה.
כאן היה כבר ברור שהרבי לא מנסה לזרז את התהליך…
אחותי כמובן נתנה את הסכמתה, והודענו זאת לרבי. ולמרות זאת, לא זכיתי עדיין לשום התייחסות חיובית לשידוך.
עברו למעלה מארבעה חדשים ! וחמותי כבר לא יכלה להתאפק, וכתבה לרבי מכתב כאוב, והתחננה שסוף סוף יהיה מענה ברור, וסיימה מכתבה בבקשת ברכה לבשורות טובות. הרבי הגיב למכתבה במילה אחת: "בקרוב".
וראה זה פלא !
כעבור זמן קצר מהמענה האחרון הציעו לאחותי שידוך, ומאוד מהר נסגר השידוך שלה בשעה טובה ומוצלחת.
אני זוכר, שהגעתי מכפר חב"ד להשתתף בסעודת קשרי השידוכים של אחותי שנקבע ליום שלישי בשבוע, ולמחרת ביום רביעי המתין לי בתיבת המכתבים מכתב מהרבי עם הסכמה וברכה לשידוך שלי.
הרבי הרגיש שהוויתור של אחותי לא היה בלב שלם. ולא רצה שח"ו תפגע. וכך, בצורה לא שגרתית, עיכב את סגירת השידוך שלי במשך 4.5 חדשים ! ופעל שב"ה שנינו השתדכנו באותו שבוע.
וזאת, בנוסף לכך שכרגיל העיניים של הרבי רואות למרחוק, את המכתב אלי כתב הרבי בחודש מנחם אב, הוא יצא לדואר רק בחודש אלול, והגיע לייעדו בתזמון מדויק, רק לאחר שגם אחותי זכתה לשידוך משלה.
♦
בדומה לסיפור הנ"ל, גם בסיפורי התורה הכתובים פרשת השבוע אנו נחשפים לרמה גבוהה מאוד של רגישות בנושא שידוכים.
את הסיפור כולנו מכירים:
יעקב אבינו יוצא מבית אביו שבבאר שבע במטרה להקים בית בישראל עם רחל. הוא עבר לא מעט תלאות בדרך, עד שלבן הסכים לתת לו את בתו רחל לאשה, בתמורה שירעה את צאנו במשך שבע שנים.
מאחר ששניהם, יעקב ורחל, הכירו את התעלולים של לבן. לכן סיכמו ביניהם על סימנים סמויים, כדי לוודא שאכן בבוא הזמן הוא יתחתן עם רחל. אולם זה לא עזר להם…
ברגע האחרון, החליט לבן להערים על יעקב ולתת לו את לאה במקום רחל.
וכאן מספרת לנו התורה איזו רגישות עצומה גילתה רחל אמנו. היא התנהגה בגבורה נפשית עילאית בלתי מובנת. כדי למנוע בושה מאחותה לאה, היא העבירה לה ברגע האחרון את הסימנים שסיכמה עליהם עם יעקב.
הוויתור הוא עצום משום שכלל לא היה ברור לה לרחל, מה יהיה עתידה, והיה חשש שהיא תעלה בגורלו של עשיו, ולמרות זאת היא וויתרה.
♦
גם יעקב אבינו נהג ברגישות עצומה בנושאי השידוכים.
אחרי שהוא מצא את עצמו נשוי ללאה, הייתה לו התלבטות לא פשוטה בקשר לאחותה רחל.
יעקב ידע שבתורה שעתידה להינתן לבני ישראל, ישנו איסור מפורש לשאת 2 אחיות, כנאמר: "וְאִשָּׁה אֶל-אֲחֹתָהּ, לֹא תִקָּח" והוא הרי הקפיד מאוד לקיים את כל ציווי התורה, גם לפני שניתנה. בכל זאת הוא לא נמנע מלשאת גם את אחותה רחל !
מה גרם לו לקחתה למרות איסור התורה ?
מסביר הרבי: אחר שסוכם ביניהם להינשא, הוא לא רצה לשנות את דיבורו ובכך לפגוע חלילה ברגשותיה של רחל.
זוהי מסירות נפש אמיתית למען רגישות הזולת.
בנפש כל יהודי חקוקות תכונות נאצלות כאלה של אבות האומה. שהם ירושה גם לנו, למעשה "בגנים" שלנו תכונות אופי מיוחדות כאלה.
ובלשון התלמוד: "שלשה סימנים יש באומה זו הרחמנים וביישנין וגומלי חסדים".
כל שנותר לנו הוא לזהות אותן, להעצים אותן, ולהפוך אותן להיות חלק מאורח החיים היומי שלנו.
בהצלחה
שבת שלום
הרב ברוך וילהלם' בית חב"ד נהריה