שמע ר' מנחם-מענדל מקוסוב כי רבו, הצדיק רבי פייביש מזבריזא, עומד לשבות בעיר סקולי, ונפשו חשקה לעשות את השבת בצלו. עני היה, וכסף לשכור עגלה לא נמצא בכיסו, על-כן יצא לדרכו ברגל.
ביום חמישי לפנות ערב הגיע ר' מנחם-מענדל לפונדק-דרכים באחד הכפרים, עייף מעמל הדרך ורעב. ביקש ללון בפונדק ולשבור את רעבונו. "שמע-נא, אחי", אמר לו הפונדקאי היהודי, "מיטה אציע לך בשמחה, אך ארוחה לא אוכל להגיש לך, שכן הלחם אזל וגם מזון אחר אין".
התעניין ר' מנחם-מענדל במצבו של הפונדקאי ושמע מפיו על מצוקתו הגדולה. "המזל חדל מלהאיר לי פנים; עוברי-אורח ממעטים לאחרונה לפקוד את המקום; ילדיי לובשים בלויי סחבות ומתהלכים רעבים, ואין בידי אפילו לפרוע את דמי השכירות של הפונדק", תינה האיש.
כאב ר' מנחם-מענדל את מצב מארחו וחיזקו בדברי תקווה וביטחון בה'. המחשבות על כך הוסיפו להטרידו גם לאחר שכבר עלה על משכבו. כל הלילה לא הצליח לעצום עין.
בבוקר נפרד לשלום מהפונדקאי ויצא להמשך דרכו. לאחר כברת-דרך קצרה הבחין בעגלה רתומה לשני סוסים, המסיעה יהודי שעל-פי צורתו נראה עשיר. "לאן, ר' יהודי?", הקדים ופנה הלה אל ר' מנחם-מענדל.
"לרבי מזבריזא!", נענה.
"אם-כן עלה והצטרף אליי!", זירזו היהודי.
ר' מנחם-מענדל לא מיהר לעלות. לאחר הרהור קל אמר: "לא אצטרף אליך אלא-אם-כן תיתן לי עשרים רייניש כסף".
הביט בו העשיר בתדהמה. "לא זו בלבד שאני מציע לך להצטרף אליי, חינם אין כסף, אתה עוד תובע ממני תשלום על כך?!", הקשה. כעבור רגע נוסף אמר: "ובכן, אתן לך נדבה, אבל לא בסכום המופרז שביקשת!".
ר' מנחם-מענדל נשא אליו זוג עיניים טובות. "האמן לי, לא למעני ביקשתי זאת, אלא לטובת אחרים וגם …לטובתך".
היושב בעגלה נתן בר' מנחם-מענדל עיניים משועשעות-משהו. "וכי איזו טובה תצמח לי מכך, מלבד מצוות צדקה?", שאל.
"העתיד לוט בערפל ואיש מאיתנו אינו יודע מה ילד יום", פלט ר' מנחם-מענדל.
התרצה העשיר והוציא מכיסו עשרים רייניש כסף. לאחר שנטל מידיו את הכסף, הפציר בו ר' מנחם-מענדל להפנות את הסוסים לאחור ולשוב עמו לפונדק. "בוא וראה במו-עיניך איזו מצווה גדולה קיימת", אמר לו. העשיר הסכים.
בהגיעם לפונדק מסר ר' מנחם-מענדל את הכסף לפונדקאי. "לך ופרע את חובך והיתרה תהיה לך ולמשפחתך". לאחר מכן פנה אל העשיר ואמר: "מצווה גוררת מצווה; הבה נתפלל כאן שחרית ובינתיים תן לעגלון כסף כדי שילך ויקנה לכולנו אוכל לסעודת שחרית". עשה העשיר כדברי ר' מנחם-מענדל.
בטרם המשיכו בדרכם קירב ר' מנחם-מענדל את פיו לאוזנו של הפונדקאי ולחש לו דבר-מה. לאחר מכן הצטרף לעשיר ויחדיו נסעו ובאו לזבריזא. בהגיעם לבית-מדרשו של הצדיק, היה המקום הומה מאדם. פתאום נשמע קולו של הרבי קורא אליהם – "פנו דרך לעושי המצווה!".
הרבי קיבל את השניים במאור-פנים והושיט להם יד חמה לשלום. "האם הדרכת אותו כיצד לנהוג בעתיד?", שאל הרבי סתומות את ר' מנחם-מענדל.
"הדרכתי", ענה התלמיד.
"והוא קיבל עליו?", שאל שוב הרבי.
"כן", השיב ר' מנחם-מענדל.
חלפו שנים שבמהלכן אירעו דברים רבים ולא-מעט שינויים ותמורות. ר' מנחם-מענדל התפרסם בינתיים בתור "הרבי מקוסוב". מזלו של הפונדקאי שב להאיר לו פנים והוא התבסס בעסקיו וראה בהם ברכה רבה. לעומת זאת, העשיר איבד את נכסיו בכמה עסקאות כושלות עד שנעשה עני המחזר על הפתחים.
יום אחד הגיע זה לקוסוב, בחברת עניים נודדים. "אבוא אל הרבי ובוודאי אזכה ממנו למטבע הגון", הביע את תקוותו לפני חבריו. אך דרכו רגליו על מפתן חדרו של הרבי ומיד הכירו רבי מנחם-מענדל. העני לא הצליח לזהות ברבי את החסיד שהסיע בעגלתו לפני שנים. "המתן רגע", אמר הרבי לעני ומיהר לרשום מילים אחדות על נייר שקיפל והושיט לו. "סע לכתובת פלונית, מסור זאת לידי סוחר פלוני וה' יהיה בעזרך", אמר לו הרבי.
"הגיע הזמן לפרוע את החוב", היו חמש המילים שרשם הרבי על הנייר. "הבאת לי מכתב מהרבי מקוסוב!", אמר-שאל הסוחר אף בטרם מסר לו העני שבפתח ביתו את המכתב.
"נכון!", השיב לו העני המבולבל, "מניין לך?!".
"מפני שהלילה הופיע אצלי בחלום ואמר לי כי הגיע הזמן לפרוע את החוב", ענה הסוחר.
"על איזה 'חוב' אתה מדבר?! לאיזה 'חוב' התכוון הרבי במכתבו?!", השתומם העני.
הכניסו הסוחר לביתו, האכילו והזכיר לו נשכחות. או-אז נתבהרה התמונה והכול נעשה לפתע מובן. "כעת ניסע שנינו אל הרבי וככל אשר ישית עליי, אתן לך!", הודיע הסוחר חגיגית לעני. ואמנם כך היה. יחדיו נסעו לקוסוב וכשיצאו מחדר הצדיק איש מהם לא היה עוד עני.
התוכן באדיבות:
צעירי אגודת חב"ד
© כל הזכויות שמורות