שאלה בפורום: לתת פליק. זה בסדר?
ישנן דרכים רבות כדי להגיע אל המטרה, ישנם כאלה המקדשים כל דרך. הכול נראה להם ראוי והכול כשר ובלבד שיגיעו אל מטרתם. יש המכבירים במילים, יש הבוחרים במעשים. הקשים שבכל קבוצות הלחץ, הם דווקא אלה השותקים. הם ממלאים את פיהם מים, אין הם מדברים כלום, אף מילה ולו גם רמז על המתחולל בלבם. הסערה בלבם פנימה ועיניהם מזרות אימה . . . כל שעל הניצבים מולם לעשות הוא, לדעת לזהות את המניע ולאתר במהירות דרכי מילוט.
לאלימות גוונים רבים, מהם המוכרים יותר ומהם אשר אינם מוגדרים כאלימות לשמה, אולם הם מקוטלגים ככאלה בכותל המזרח של התנהגות בלתי רצויה זו.
לא נתמקד בפעם זו באלימות פיזית, דבר המכלה כל חלקה טובה וכמוה כאש בשדה קוצים, גם לא נתמקד באלימות המילולית אשר ממוקמת בספרות העליונות של האלימות, אלימות מילולית לעתים הינה אף חמורה יותר מאלימות פיזית. באלימות פיזית נפצע גוף הנפגע, ואילו באלימות מילולית נפגעת הנפש. אדם אשר אינו מסוגל להוכיח כשירות ויכולות למימוש מאוויים פונה לעיתים קרובות לאלימות מילולית, זו הדרך בה הוא חש מוגן, הוא פוגע וממשיך לחייך, הוא חותך בבשר החי והדם אינו ניתז לעין כל. רק הנפש לבדה נשפכת כמים ובאין התפתחות ראויה של תהליך ניקוז, מצטבר לו מטען תסכול עצום המתפרץ באופן בלתי מבוקר אל חלל העולם ורבים הם נפגעי אלימות זו.
ישנו עוד ערוץ לאלימות, אלימות השתיקה . . . כך סתם בבוקרו של יום, היקר והקרוב אליכם חדל מלדבר, הוא אינו מגיב לכל קריאה מכל סוג שהוא, הוא אינו מברך בברכת 'בוקר טוב', הוא מתהלך לו עם פנים האומרות כי הוא כל העולם בכבודו ובעצמו וכל היתר הינם שוליים של ספיח זניח ובלתי ראוי לכל קשר מכל סוג שהוא, סרח עודף ותו לא . . .
אלימות זו הינה אלימות נפשית, זו אלימות קשה אף יותר מן האלימות המילולית, אתה צמא כבר לשמוע שאתה אינך ראוי, שאתה כלום בחזקת כלום בריבוע וכל יתר תארי הכבוד הכתובים במגילת תארי ההשפלה בספר דברי הימים למלכי הבוז והקלון. ככל שהשתיקה רועמת כך עולה גרף הפגיעה, אתם אינכם יודעים מה חושבים עליכם, אתם מתחילים לשוטט בעולם הדמיון ומנסים לאחוז בקצהו של חבל דמיוני וכל אחיזה אחת דינה לכישלון משום שמיד ממלאת את לבכם החרדה , אולי לא לזאת התכוון המשורר, מי יודע מה כבר עוללנו לו שכה יצא קצפו עד אשר אחזו האלם . . . הבית מלא רחש בחש, יועצים למיניהם מעורבים בתהליך וכל אחד ומרכולתו עמו ואין דומה עצת האחד לעצת זולתו . . . הדברים יכולים היו להמשך עד אין קץ, אלא שאז מחליט המשורר כי מלאה סאת צרותיכם ושב לשוחח עמכם כאילו מאום לא קרה. אלימות זו משולה ללקיחת אבר מן החי ושיפודו על גבי אשר גלויה. זו היא כוויה לדורות ופצע שאינו בר חלוף.
הדרך הטובה ביותר היא לדבר, להעלות את כל המעיק על לבכם ולהניח על שולחן הניתוחים, לחטט בקרביים של כל מרכיב מן הסוגיה הנדונה ולהעביר אל מול זכוכית מגדלת עד אשר הכול יובהר ויסתבר כי כל מחולל הסערה גודלו כגודל פרעוש בן יומו . . .
ישנה דרך בדוקה לצליחת מכשולים, והיא: 'גדולה לגימה שמקרבת', הזמינו את מי שאתם רואים בו כחלק פוטנציאלי בחיכוך הבא, שוחחו איתו על כוס קפה וקינוח טעים ומה שלא ידבר השכל תדבר מערכת העיכול . . .
שיחה נעימה תסייע לפרק את כל הכעסים ולנטרל את מחולל הסערה בעודו באיבו.
לעיתים, הדרך היעילה ביותר להגיב על אלימות השתיקה, היא דווקא על ידי שתיקה רועמת נגדית, שתיקה שתמחיש למפגינים כי שתיקתם הינה בחירתם, אנו רק משתדלים לסייע להם על ידי כך שאנו מכבדים אותה בשתיקתנו.
משיראו השותקים כי מלאכתם לא צלחה, מאוד מהר הם יסיקו כי אין זה הכלי הראוי לשם הבעת תסכוליהם וכי יש צורך לחפש חלופות ראויות יותר . . .
עיקרו של דבר לכל הכועסים למיניהם, גם כשאתם כועסים, אל תמהרו לחשוק שפתיים, עצמו את העיניים, סיפרו עד עשר ודלגו אל השלב הבא מתוך זכירת ערכה הרם של מצוות אהבת ישראל.
|
הרב יצחק ריבקין הוא יועץ חינוכי בעל ניסיון רב, הניחן ביכולת אבחון אינטואיטיבי. מחבר הספר 'לאהוב ולחנך', ומנהל אתר חינוך נט – לאהוב ולחנך. ידיו רב לו במתן פתרונות חינוכיים בכל הקשור לחינוך. |