דלק נקי

סביר להניח שבמרחק קילומטר אחד עד חמישה מביתכם יש תחנת דלק. יש גם להניח כי היא פועלת לשביעות רצונכם המלאה. יחד עם זאת, כולנו יודעים כי המערכת המשומנת של שאיבה-קנייה-שינוע-זיקוק וכו' בדרך אל מיכל הבנזין של מכוניתכם או זו של השכנים – הורסת את כדור הארץ. היא מזהמת אוויר, פוגעת באטמוספרה, מחזקת את הדיקטטורה של יצרניות הנפט, הורגת ציפורים, מזיקה לביולוגיה הימית וזו רק רשימה חלקית.

ברוך השם, היום אפילו הפוליטיקאים מתחילים להיות ערים לסכנה. בכל מקום חוקרים ומנסים למצוא תחליפים "ירוקים" ונקיים יותר. 

ומה אתנו? – גם אנו, בדומה למכוניות, "מונעים" על ידי דלק. 'דלק' רוחני. ההישגים השונים של האנושות במישורים האישיים, החברתיים והפוליטיים מושגים על-ידי אנרגיות פנימיות. לדאבון הלב, האנרגיות הללו ברובן אינן חיוביות. בראש רשימת הדלקים הפנימיים המזהמים עומדים קנאה, תחרותיות, גאווה, פחד, כעס, שנאה ושאר גורמי שליטה המפייחים ומזהמים את המנוע הפנימי שלנו (גופנו ונפשנו) ומסכנות את סביבתנו האנושית.

ב"משנה תורה", היצירה הגדולה של ענק-הרוח רבי משה בן מימון – הרמב"ם, מתואר עולם אחר. מקום 'ירוק' עם אוויר צלול. לא, לא כמו שהיה פעם… הרבה יותר מזה. נקיון נצחי ששום אפשרות של זיהום, מכל סוג – לא תאיים עליו עוד לעולם. וכך חותם הרמב"ם את ספרו: "ובאותו הזמן (הגאולה השלמה) לא יהיה שם לא… מלחמה ולא קנאה ותחרות". ניקיון נפשי שיתבטא בעבודה משותפת של כל שוכני הפלנטה שלנו, שיפעלו כל אחד כמיטב יכולתו, בהתאם לרצון האלוקי. "שהטובה תהיה מושפעת הרבה… ולא יהיה עסק כל העולם כולו אלא לדעת את השם בלבד".

זו בעצם הסיבה שאנו כה נכספים אל הגאולה. "לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח… כדי שישלטו על כל העולם… ולא כדי שינשאו אותם העמים… אלא כדי שיהיו פנויים בתורה וחכמתה…".